ת"א 171160-09 בנק מזרחי-טפחות סניף רמת אביב נ' צנדורף

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"א 171160-09 בנק מזרחי-טפחות סניף רמת אביב נ' צנדורף
בפני כב' השופט אילן דפדי, סגן נשיא
תובעבנק מזרחי-טפחות בע"מ

ע"י עו"ד יצחק גולדשטיין

נגד

נתבעגיורא צנדורף

ע"י עו"ד דוד ששון

פסק דין

  1. לפניי תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר.
  1. התובע טען כי הנתבע ניהל אצלו חשבון אשר במסגרתו משך כספים וקיבל אשראים שונים. יתרת חובו הכוללת של הנתבע אצל התובע עמדה על סך של 84,733 ₪ נכון ליום 8.6.2009. לאחר שנשלחו לנתבע דרישות לסילוק החוב אשר לא שולם הוגשה התביעה.
  1. טרם אדון במחלוקת בין הצדדים לגופה יש לפרט את השתלשלות העניינים בתיק זה שכן יש בה כדי להבהיר את הסוגיות שבמחלוקת, דרך ניהול הדיון ולהסביר את תוצאת פסק הדין והכל כפי שיפורט בהמשך.
  1. הנתבע הגיש בקשת רשות להגן. מאחר שבמועד מאוחר יותר הגיש הנתבע כתב הגנה בנסיבות שיפורטו להלן איני רואה לנכון לפרט את טענותיו במסגרת זו.
  1. הדיון בבקשת הרשות להגן התנהל בפני כבוד השופטת אחימן שדנה בתיק בשעתו. התובע סבר כי יש לדחות את בקשת הרשות להגן אף ללא חקירת הנתבע וטען כי הבקשה אינה מגלה הגנה ממשית ומהווה הגנת בדים.
  1. בהחלטתה של כבוד השופטת, שניתנה לאחר דיון שנתקיים במעמד הצדדים ובו נשמעו טענותיהם, קבעה בין היתר כדלקמן: "הבנק התובע ויתר על חקירתו של המצהיר ואף הקדים ושלח בקשה בעניין זה לפי תקנה 205 (ג). בסיכומיו טען בא כוחו כי ההגנה אינה מפורטת ואינה מציגה ולו תחשיב בסיסי מינימלי לשיעור הנזקים שנגרמו כביכול לנתבע וגם לא צויין אילו מסמכים נדרשים לנתבע כדי שיוכל לערוך את הגנתו כראוי. ב"כ הנתבע מודה כי ההגנה אינה מפורטת אלא שהוא מטיל את האחריות על כך על התובע בשל  סירובו להמציא כביכול מסמכים.

לדעתי הצדק עם ב"כ התובע בעניין זה ואין בדברים המוצגים על ידי הנתבע שאינם כוללים ולו את רשימת המסמכים שאיננה נמצאת בשליטתו מתוך הגישה שהיתה לו למאגרי המידע כדי לענות על דרישת הפירוט המינימאלית בבקשות הרשות להגן. במיוחד אמורים הדברים לגבי טענות נשוא קיזוז והפסיקה בעניין זה בסיסית ומוכרת כמו ע"א 544/81 ו-248/89.

אשר על כן  מן הראוי לדחות את הבקשה לרשות להגן תוך התניית הענקתה בהפקדה כספית במזומן. בקשת הרשות להגן נדחית אלא אם כן יפקיד הנתבע סך של 70,000 ₪…"

הנתבע לא הפקיד את הסכום האמור ולפיכך ניתן נגדו פסק דין על יסוד כתב התביעה.

  1. על כך הגיש הנתבע ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בפסק הדין של כב' השופט גדעון גינת מיום 19.9.2011, התקבל הערעור ונקבע בין היתר כדלקמן: " אני מסכים עם השופטת המלומדת כי הפירוט שניתן בתצהיר התומך בבקשה לרשות להתגונן היה לקוי ביותר. עם זאת, לא ניתן להתעלם מטענת המערער, כי נחסמה גישה בפניו לתיעוד הנדרש לצורך פירוט נוסף של בקשתו. התוצאה של התניית הבקשה לרשות להתגונן בהפקדה כספית, היא תוצאה נכונה בנסיבות העניין, אך קביעת הסכום על הצד הגבוה, כפי שנעשה במקרה הנוכחי, נראית לי בלתי מאוזנת במידת מה".

בסופו של דבר,  כבוד השופט העמיד את  סכום ההפקדה על סך של  30,000 ₪ כתנאי לביטול פסק הדין ומתן רשות להתגונן והורה לנתבע להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום.  כתב הגנה הוגש.

  1. כאן המקום לציין כי במשך כשנתיים ממועד הגשת כתב ההגנה נוהלו הליכים רבים בין הצדדים. בין היתר הגיש הנתבע בקשה למחיקת כתב התביעה לאור אי המצאת מסמכים ומנגד בשלב מאוחר יותר ביקש התובע למחוק את כתב ההגנה לאחר שזה היה חסר פירוט. נוהלו הליכים רבים בין הצדדים בקשר עם בקשת הנתבע לגלות ולהמציא לו מסמכים שונים ומנגד בקשות של התובע לגילוי מסמכים ומענה לשאלונים. במסגרת הליכים אלה ניתנו החלטות על ידי המותב הקודם שחלקן יובאו בהמשך. בין היתר נקבע כי הנתבע הוא שיגיש ראשון את ראיותיו. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.
  1. התיק הועבר לטיפולי בתחילת שנת 2014. לאחר שניסיונות הצדדים בהמלצת בית המשפט לפתור את המחלוקת בדרך של גישור או בדרך מוסכמת אחרת לא צלחו, נקבע התיק להוכחות.
  1. סמוך לפני דיון ההוכחות אשר נקבע כי יתקיים ביום 17.2.2015 החליף הנתבע ייצוג. בסמוך לאחר מכן הגיש הנתבע בקשות לדחיית מועד דיון ולתיקון כתב הגנתו. לבקשות אלה התנגד התובע ובהחלטתי דחיתי אותן. לאחר דחיית הבקשות ויום אחד בלבד לפני מועד הוכחות הגיש הנתבע בקשה למחיקת סעיפים מסוימים מתוך כתב הגנתו. בפתח דיון ההוכחות התקיים דיון בסוגיה זו ולאור עמדת התובע אשר לא התנגד למבוקש ניתנה החלטה ולפיה נמחקו סעיפים 2 עד 6 לכתב ההגנה ובהתאם נמחקו סעיפים מתצהיר הנתבע.

טענות הנתבע בכתב ההגנה המתוקן

  1. לאחר מחיקת הסעיפים מכתב ההגנה כאמור לעיל,  נותרו הטענות הבאות:
  1. הנתבע טען כי במועד הרלוונטי לתביעה הוא היה בעלים של שני חשבונות בנק בסניף התובע. האחד חשבון עו"ש שמספרו 129033 (להלן: "חשבון א") וחשבון לכתיבת אופציות שמספרו 135246 (להלן: "חשבון ב").
  1. לטענתו יש לדחות את התביעה בשל אי המצאתם ו/או צירופם של 3 מסמכים מהותיים. האחד, הסכם פתיחת חשבון לרכישת וכתיבת אופציות מעו"ף המתייחס לחשבון ב'. השני, תיעוד התנועות ביחס לפעילות הנתבע בחשבונות אלו והשלישי, הסכם ההלוואה הנטען בתובענה ותנאי פירעונה (ראו סעיף 1 לכתב ההגנה).
  1. זאת ועוד, הנתבע טען כי בהתאם להסכם בין הנתבע לתובע, היה על התובע לגבות עמלת אופציה מעו"ף שנעה בין 7 ל-8 ₪ תוך הבטחה כמקובל שהעמלות הללו יקטנו עם הגדלת היקף הפעילות. כאמור לעיל, בסניף הבנק נוהלו שני חשבונות. בעוד שבחשבון א' נגבתה מהנתבע עמלה בסך של 8 ₪ לפעולה, הרי שבחשבון ב' נגבתה ממנו עמלה בסך של 10 ₪ עבור כל אופציה. זאת למרות שבחשבון זה הפעילות הייתה גדולה לאין שיעור מבחשבון א'. הנתבע פנה לסניף התובע בבקשה להשיב לו את גביית היתר אך למרות זאת נמשכה גבייה זו. לבסוף, נשלח מכתב מאת סניף הבנק התובע אל הנהלת הבנק על ידי פקיד בסניף ואז שונתה העמלה ל-8 ₪ לאופציה. אולם, לא הושבה לו אגורה שחוקה אחת בגין השנים הרבות שנגבתה ממנו עמלה ביתר. הנתבע טען כי עם המצאת מסמכים רלוונטיים יהיה ניתן לכמת את שיעור הנזק הכספי בגין רכיב זה (ראו סעיף 7(א) לכתב ההגנה).
  1. טענה נוספת שהעלה הנתבע הייתה שהתובע גבה ממנו שלא כדין וללא הסכם עמלת מימוש בשיעור של חצי אחוז מגובה שיעור האופציות בזמן הפקיעה וכי מדובר בסכומים ניכרים. עקב כך, פנה הנתבע אל הממונה על פניות הציבור אצל התובע מר משה גוטמן. בעקבות כך, התקשר אל הנתבע סגן מנהל הסניף מר אריאל פרקש וכעס על עצם הפניה לממונה. בעקבות הטון של השיחה, הנתבע טרק את הטלפון. להפתעתו, נתקבל מכתבו של הממונה אשר כתב לו כי הוא שמח לשמוע כי מר אריאל פרקש שוחח עמו וההדורים יושבו ביניהם כולל החזר שחויב בו בגין פקיעת אופציה. זאת, על אף שלא יושבו ההדורים ואף לא נתקבל החזר עמלת מימוש. הבנק אף הוסיף חטא על פשע בכך שהמשיך בגביית עמלת מימוש. לטענתו, עם המצאת מסמכים רלוונטיים, ניתן יהיה לכמת את שיעור הנזק הכספי בגין רכיב זה (ראו סעיף 7(ב) לכתב ההגנה).
  1. עוד טען כי התובע גבה עמלת דמי ניהול פיקדון ניירות ערך. לדבריו בגין עמלה זו הוגשה תביעה ייצוגית כנגד התובע בבית המשפט המחוזי בת"א. לטענתו, עם המצאת המסמכים הרלוונטיים, ניתן יהיה לכמת את שיעור הנזק הכספי בגין רכיב זה (ראו סעיף 7 (ג) לכתב ההגנה).
  1. טענה נוספת היא שהבנק גבה עמלת דיווח במסרונים. הנתבע טען כי שוכנע על ידי פקיד הבנק לקבל שירותי מסרונים על המצב בשני החשבונות, דבר שלא היה זקוק לו בשל כך שבמועד הרלוונטי היה מחובר און ליין למחשב הבנק. לנתבע הובטח, כי העמלות בגין שירות זה יושבו לו בהמשך בשיטת ה"דלת המסתובבת". דבר זה התברר כלא נכון לאחר שרק חלק מהכספים הושבו. הטעם להתנהלות זאת, היא העובדה כי שכנוע לקוחות לצרוך שירות זה מזכה את עובדי התובע בבונוסים, כך שטובת הבנק ופקידיו היא זו שעומדת מול עיניהם ולא טובת הלקוח. גם לעניין זה טען הנתבע כי עם המצאת המסמכים, ניתן יהיה לכמת את שיעור הנזק הכספי (ראו סעיף 7 (ד) לכתב ההגנה).
  1. הנתבע טען כי תביעת הבנק לא הייתה באה לעולם לו היה נוהג כמו בנק סביר. ההלוואה, אשר חלקה הארי שולם ונפרע, נלקחה בגלל שיעבוד על כל הכספים שלא אפשר השקעת כספים להקטנת הסיכונים, סך של 5,000 ₪ הפך ל10,000 ₪ ולא בכדי המכתב הראשון מאת הבנק בדבר קיומו של חוב נולד לאחר קריסת כל נכסיו של הנתבע בשל כשלי התובע, דהיינו לאחר ינואר 2009 (ראו סעיף 8 לכתב ההגנה).

ההליכים המקדמיים שניהלו הצדדים והחלטות המותב הקודם

  1. כפי שפורט לעיל הצדדים ניהלו הליכים רבים בעניין ההליכים המקדמיים. במהלך התקופה הוחלפו מסמכים רבים והבנק סיפק לנתבע מסמכים שביקש. הנתבע לא היה שבע רצון ממה שקיבל ועל כן עתר בבקשה בעניין זה. בהחלטת כב' השופטת רוכזו הבקשות של הנתבע להמצאת מסמכים חסרים על גבי טבלה וזו הועברה לתגובת התובע. כב' השופטת מצאה לנכון לקיים דיון מיוחד בעניין זה וניתנה החלטה בסופו. להלן ההחלטה מיום 7.11.2012:

"כינסתי את הדיון לבוקר זה, באופן דחוף ויזום, עקב מחלוקות שנוצרו, בקשר עם גילוי המסמכים בתיק.

אני מודה לב"כ הצדדים, על עריכת הדיאלוג, ביחס לפלוגתא, על-גבי טבלה – מהלך שהקל מאוד על בירור הטענות ההדדיות.

בסופו של דיון, שתמציתו ועיקריו מופיעים בפרוטוקול, הנני לקבוע כך:

  • לגבי סעיפים 1-3, 5-7 – יימסר תצהיר של נציג התובע (הבנק), לגבי היעדרותם או חוסרם אצל התובע. מדובר במסמכים, שהנתבע רואה אותם כחיוניים לניהול הגנתו ואילו הבנק טוען, כי אין הם מצויים בידיו, לצורך הצגתם בשלב זה. על-פי ההלכה המשפטית הנוהגת, לא ייקבע ממצא פוזיטיבי בשלב זה, לגבי עצם אמיתות הטענה, אלא בכפוף להגשת התצהיר הנ"ל, יהא כל צד רשאי לטעון לעניין, במסגרת ההשלכות שיש לנתונים הללו, על דיני הראיות.
  • לגבי סעיף 8 – רשמתי בפני את ויתורו של הנתבע.
  • לגבי סעיף 4 – דרישה זו נדחית. שכן, חישובי סך נתונים מוטלים על הנתבע עצמו וזה יומר בדרישת מסמכים קונקרטיים, שתומצא לבנק התובע, עד ליום 14.11.12.
  • לגבי סעיפים 9-11 וסעיף 12 (בחלקו) – הם סעיפים, בהם נחלקים הצדדים, בשאלה האם מהווים המסמכים שהומצאו, מענה הולם לדרישה. שאלות אלה תידונה, כחלק אינטגרלי מההליך המשפטי עצמו והם נגועים במאפיינים מקצועיים בהן יהא צורך, כך יש להניח, בהתייחסות של מומחים.

מכאן ולהבא, יש לקוות, כי הדברים יסתיימו באותו האופן, כך שניתן יהא להכריז על סיום התהליך, לצורך הגשת תיק המוצגים ותצהירי העדות הראשית.

  1. לענייננו, לאור מחיקת הסעיפים בכתב ההגנה, רלוונטי רק האמור בהחלטה לגבי סעיף 4 לטבלה שעניינו היה "חישוב סך כל עמלות הפקיעה (היינו 0.5%)" – (בכתב ההגנה כונתה עמלת המימוש) וסעיפים 10-12 שעניינם פירוט עמלות הביצוע (בכתב ההגנה כונתה עמלת אופציית מעו"ף), העמלות בחשבון א' (שכן פירוט העמלות בחשבון ב' צורף) וחיובי עמלות סמס והחזרים בגינן.
  1. בדיון נוסף שהתקיים ביום 5.5.2013 הפעם לאור בקשת התובע למחיקת סעיפים מכתב ההגנה, גילוי מסמכים ומענה לשאלונים ולאחר דיון ארוך בעניינים אלה, קבעה כב' השופטת בהחלטה כדלקמן:

"בשלב זה, נדונה טענת התובע למחיקת חלקים מכתב ההגנה שאינם מפורטים דיים.

התובע טוען, כי לאחר שנתקבלו הפרטים הנוגעים לסעיף 5 בכתב ההגנה, נותרה אי בהירות לגבי יתר הנזקים הנטענים בסעיפים 7-א'-ב'-ג'-'ד'. התשובה לכך, טוען הנתבע, חלק מהזמן בעצמו וחלק מהזמן באמצעות בא-כוחו, כי אין בידיו די מסמכים לפירוט טענות אלה. שאלת היקף המסמכים לגילוי נדונה והוכרעה על ידי ולפיכך, לא אוכל להתחשב בתשובה כזו, כמצדיקה העדרם של פרטים.

טענותיו של הנתבע בעניין זה, הינן טענות מעורפלות ועמומות. לא מצוין בהן פרטים מינימליים, לא לגבי תאריכים, לא לגבי סכומי ולא לגבי הערכות כוללות. יתרה מזאת, הסתבר לדוגמא, כי הטענה בסעיף 7ד' לדוגמא, מסתכמת ב- 150 ₪. הגם שהתובע הינו תאגיד בנקאי רב עוצמה, עדיין, לא ניתן לעבור ולהתעלם מהצורך ומהחובה לנהל הגנה הוגנת ומפורטת.

דרך ניסוחו של סעיף 7 נדרש לפרטים נוספים במובהק וככל שאלה לא יומצאו לשביעות רצונו של התובע, בתוך 14 יום מהיום, אראה בכך הודעה בכשלונו של הנתבע מלהעמיד את הפרטים המינימאליים הנדרשים, לפי התקנות. יהא עלי אם כן, להורות על מחיקת סעיפים אלה מהגנתו, על כל המשתמע מכך.

אין בדעתי לאפשר פניה מחודשת לבנק בנושא גילוי המסמכים שכן, עניין זה נדון, הוכרע וצריכה להיות מידה של סופיות בהליכי בית-משפט.

במכלול הכולל של הדברים, כמובן שבית-המשפט ישקול את הנושא של המסמכים ובהליך עצמו יתבררו פרטים נוספים, שאם יעמדו לטובת הנתבע, יזכו להתייחסות בהתאם.

מכל מקום, החלטתי בעניין זה ברורה ואין להוסיף עליה.

ב"כ התובע יודיע לתיק ביהמ"ש, עד ליום 28.05.13, אם הושלמו הפרטים ביחס לסעיף 7 לכתב התביעה ויעתור למחיקתו, במידה ולא הושלמו הפרטים" (ההדגשות של הח"מ).

  1. ב"כ הנתבע הגיש התייחסות בכתב אליה צירף שני מסמכים. האחד, תחשיב לפיו הסכום בגין עמלת הפקיעה עמד על סך של 42,733 ₪ החל משנת 2005, שכן לטענתו חסרים לו מסמכים משנת 2003, והשני, פירוט חיוב עמלת מסרונים בסך של 260 ₪. אשר לעמלת פעולה הוא טען כי בשל חוסר תיעוד אין ביכולתו לכמת רכיב זה וכי מדובר באלפי ₪. לגבי דמי ניהול הוא טען כי לא הומצא לו תיעוד וכי בהתאם לפסק הדין בתובענה הייצוגית מדובר באלפי ₪ אשר טרם התקבלו או נגרעו מסכום התביעה.

החלטת המותב הקודם כי טענות הנתבע מהוות "הודאה והדחה"

  1. בהחלטה נוספת של כב' השופטת מיום 5.5.2013, היא קבעה כי יש לשנות את סדר הבאת הראיות, להלן הדברים: "הנתבע, למעשה מודה בכל פרטי התביעה, אלא שהוא מבקש להדוף אותה, בעקבות טענות לנזקים והפסדים שנגרמו לו, בשל רשלנות הבנק התובע. לפי מיטב הבנתי, מדובר בטענת הודעה (צ"ל הודאה – הערת החתום מטה) והדחה קלאסית ולכן, נטל הראיה בעניין זה מוטל על הנתבע והוא זה שיחל בהבאת הראיות".
  1. על החלטה זו הגיש הנתבע בקשת רשות ערעור אשר נדחתה לאחר שלא הפקיד את העירבון הנדרש.
  1. ואכן, לאור ההחלטה האמורה היה הנתבע הראשון להציג ראיותיו והגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. לאחר מכן הגיש הבנק תצהירים של מר יוסי ויצ'נר מנהל הסניף, של מר שלמה לוי פקיד בסניף ושל מר מנור סעדי מנהל מחלקת ניירות ערך בסניף.
  1. בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 17.2.2015 ולבקשת הנתבע כאמור לעיל הוריתי על מחיקת הסעיפים מכתב ההגנה וצמצום המחלוקות כנובע מכך. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

  1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחומר המצוי בתיק בית המשפט, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע במלוא הסכום הנתבע.
  1. הארכתי לעיל בתיאור השתלשלות העניינים שכן כפי שצוין בתחילת פסק הדין וכפי שיפורט בהמשך יש בו כדי להבהיר את מתווה הדרך שבסופה ניתן פסק הדין, הסוגיות שבמחלוקת והתוצאה.
  1. נחוץ להבהיר כי מותב זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות המותב הקודם ולפיכך הדיון במחלוקת יתקיים במתווה שנקבע על ידי המותב הקודם תוך יישום החלטותיו שחלקן הובא לעיל.
  1. זאת ועוד, כאמור לעיל, הנתבע מחק מכתב הגנתו סעיפים מסוימים. לאור זאת הדיון בתיק זה ייסוב אך ורק על טענות ההגנה שנותרו. בית המשפט יתעלם לכן מכל טענה שמקומה נפקד מכתב ההגנה המתוקן, הועלתה לראשונה בסיכומים ומהווה לכן הרחבת חזית. כך למשל הטענה כי הבנק לא הציג תעריפון. טענה זו לא הוזכרה בכתב ההגנה, נטענה לראשונה בסיכומי הנתבע ולכן אין מקום להתייחס אליה.
  1. אציין כי איני רואה מקום לניסיון הנתבע בסיכומיו להפוך את היוצרות ולשנות את נטלי הראייה בניגוד להחלטת המותב הקודם בדבר הודאה והדחה.
  1. ככלל בית המשפט ינסה להתמקד בדיון בשאלות הרלוונטיות למחלוקת הנדרשות לצורך הכרעה בסכסוך מבלי להיגרר לדיון בסוגיות המסרבלות את הדיון שלא לצורך.

התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו

  1. משמעות ההחלטה מיום 5.5.2013 בדבר שינוי סדר הבאת הראיות משמעותה, כפי לשונה, כי הנתבע הודה למעשה בתביעה וכי עליו הנטל להוכיח את הגנתו. מכאן שהנתבע הוא אשר צריך להתכבד ולהציג ראיות אשר יוכיחו את טענותיו. כפי שיפורט בהמשך הוא לא עמד בנטל זה, בלשון המעטה.
  1. להחלטה זו יש גם משמעות מבחינת הראיות שהגיש התובע. לאור ההחלטה התובע היה רשאי  להניח כי אין הוא נדרש להציג ראיות אשר יתמכו בתביעתו שכן זו מוחזקת כמוכחת כבר.  דרישה שכזו מהתובע חותרת למעשה תחת ההחלטה של המותב הקודם. אין מקום לכך.
  1. במיוחד הדברים אמורים לאחר שהנתבע הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה וזו נדחתה בהעדר הפקדת עירבון כנדרש. יש לראות בהתנהלות זו של אי הפקדת עירבון ודחיית בקשת רשות הערעור בעקבות כך משום ויתור של הנתבע על הטענה כי על התובע הנטל להוכיח את תביעתו.

תצהירו של הנתבע דל ואין בו כדי לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש

  1. כאמור לעיל בתחילת דיון ההוכחות כתב ההגנה תוקן וחלקים מתצהיר הנתבע נמחקו. לבקשת הנתבע נמחקו הסעיפים 3 עד 8 וכן סעיף 11 השני (בטעות התצהיר כלל שני סעיפים שמספרם 11). על מנת להבין את דלותו של תצהיר הנתבע להוכחת טענותיו אביא את התצהיר (לאחר שנמחקו ממנו סעיפים) במלואו:

" 2. אני היית במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה הבעלים של שתי חשבונות שנוהלו בסניף התובע, בנק מזרחי טפחות בסניף רמת אביב בתל – אביב, חשבונות  עו"ש כדלקמן:

א. חשבון עו"ש שמספרו 129033 , להלן:"חשבון א'

ב. חשבון לכתיבת אופציות שמספרו 135246, להלן : " חשבון ב' "

  1. אני כאזרח מלא תמיהה , הכיצד כל בקשותי לגילוי והצגת מסמכים, לא נענו עת התובע לא המציא לידי המסמכים מהטעמים הבאים: לא ידוע, לא ניתן, אין דו"ח ביקורת, כלול כחלק מהעמלות וזאת ללא ביצוע הפרדה שבידיעת הבנק, פשיטא התובע בחר להפוך לדף חלק את חובתו לגילוי מסמכים כמצוות הוראת סעיף 112 לתסד"א , והיה ראוי בשל כך לדחות תביעתן על הסף.

וכי כל שהומצא בסופו של יום אין בהם כל מענה  לנדרש , דבר שבא לידי ביטויו כדלקמן:

א.         כתב ההתקשרות לביצוע עסקאות באופציות הכולל כתיבת אופציות, אלא הומצא מסמך שאינו רלבנטי.

ב.         לא הומצאו רשימת ניירות הערך שלפני ואחרי הפקיעה, במהלך כל 12 החודשים עובר  לשנת 2008, והומצא רק ביחס לחודש מאי 2008 בלבד.

ג.          לא הומצא מכתבו של הפקיד גוטליב למחלקת המעוף, המכתב שנשלח להנהלת הבנק לגבי שעבוד הכספים כנגד הביטחונות.

ד.         לא הומצא דו"ח הביקורת הרלבנטי לענייננו.

ה.         לא הומצאו הסכומים של עמלת הפקיעה לחשבון 135246 לשנים 2003-2005 . וכן לא  הומצאו הסכומים עבור חשבון א' 129033.

  1. למרבה הצער התובע, הרואה בהגנתי כעצם בגרונו מגיש חדשות לבקרים בקשות למחיקת כתב ההגנה , ומשזה לא ניתן לו , בקשה למחיקת סעיפים בכתב ההגנה, ותוך שהוא משתית בקשתו זו על העדר כימוט הנזק והעדר פירוט, וזאת תוך התעלמות מכך שהדבר נובע מחמת אי המצאת תיעוד המצוי ברשותו בחזקתו ובידיעתו ,וכמו כן מסתיר חומר המצוי ברשותו ואף ניסה לבדוק   באמצעות השאלון, אם נמצא חומר שיש בו להשמיט הבסיס מתביעתו. התובע לא די בכך שמגלה זילות כלפי פסק דין של ביהמ"ש המחוזי הנכבד ת"א(מחוזי ת"א) 1936-06) באי השבת הכספים על פיו, עוד חפץ לשמור את הפרי האסור בידיו , ללמדנו על מהימנותו של התובע, ובוודאי אין   ביהמ"ש הנכבד במותב נכבד זה, יכול לבטל קביעתו הפסוקה של ביהמ"ש המחוזי הנכבד.
  2. גביית עמלות בניגוד למוסכם :

א. על פי המוסכם ביני לבנק ,ביחס לעמלת אופציית מעו"ף, היה על הבנק לגבות עמלת פעולה שנעה בין 7 ל – 8 ₪ , וזאת תוך הבטחה שהעמלות הללו יקטנו עם הגדלת היקף הפעילות, ועת הבנק לא די בכך שלא הקטין אלא גבה ביתר וזאת דווקא בחשבון שבו נעשתה מרבית  הפעילות, היינו בחשבון ב' ,וכי רק לאחר פנייה שנעשתה על ידי בנושא זה שונה החיוב  בחשבון ב' , וזאת לאחר תקופה ארוכה ל 8 ₪, וזאת מבלי להשיב את הכספים שביתר שנגבו.

ב.גביית עמלת מימוש – בנוסף נטל התובע שלא כדין ובלא שהוסכם עמלת מימוש בשיעור של 0.5% מסכום האופציה בזמן הפקיעה, משכך נעשתה על ידי פנייה לממונה על תלונות הציבור מטעם התובע, אך למרבה הצער לא נעשה מאומה, והנטען במכתב הרצ"ב מעם משה גוטמן לפיה יושבו ההדורים, וזאת בשיחה שקיים עם סגן מנהל הסניף מר פרקש אין בה  כל אמת , שכן התובע המשיך בשלו וגבה את העמלה הנ"ל וזאת תוך קהות חושים, וזאת הכול  כדי להעשיר קופת הבנק – התובע.

בעניין דא המציא הבנק תיעוד חלקי המתייחס לשנת 2005 ואילך בלבד  ,וזאת רק בהתייחס  לחשבון  ב', ותוך אי המצאת תיעוד ביחס לשנים 2003 ו – 2004 , ומהתיעוד לשנים 2005 עד  2009 סה"כ הגבייה שלא כדין הסתכמה בסך של 42,733.01 כעולה מהתדפיס הרצ"ב.

ג. הוא הדין ביחס לעמלות דמי ניהול פיקדון נ"ע ו–עמלות בגין דיווח במסרונים שלא היה מקום לגבותם ללמדנו על שיטת התובע להכניס יד עמוקה לכיסי.

  1. עיון בתצהיר מלמד כי הוא חסר את הפירוט הנדרש ואינו כולל תשתית עובדתית עליה ניתן להסתמך להוכחת הגנת הנתבע. חלקים ממנו אף נדונו בעבר ואינם רלוונטיים עוד.
  1. סעיף 9 לתצהיר שצוטט לעיל חוזר על אותן טענות לאי המצאת מסמכים, נושא אשר נדון על ידי המותב הקודם וניתנו בגינו החלטות שהובאו לעיל. יתרה מכך, המסמכים שפורטו בסעיפים הקטנים א' עד ד' אינם רלוונטיים למחלוקת לאחר מחיקת הסעיפים מכתב ההגנה. בנוסף, ברישא לסעיף 9 ובסעיף 10 בכללותו יש משום אמירות כלליות והצהרתיות של הנתבע המביעות מורת רוח מהתנהגות הבנק, אך בכך אין כדי להציג תשתית עובדתית כלשהי בתמיכה להגנת הנתבע.
  1. סעיף 11 הראשון על תתי סעיפיו הוא זה שלמעשה עוסק בשאלות השנויות במחלוקת והאמור בסעיף זה מהווה את הראייה היחידה שהציג הנתבע בתמיכה לטענותיו. ראיה בלתי מספיקה בעליל.

עדותו של הנתבע היא עדות יחידה

  1. הנתבע הגיש בתמיכה לטענותיו אך ורק את תצהירו. מדובר בעדות יחידה של בעל עניין הנוגע בדבר, אשר יש לו אינטרס בתוצאות הדיון. לפיכך יש קושי לסמוך על עדות זו להוכחת טענותיו. במיוחד הדברים אמורים, לאחר שכאמור, הנטל מונח על כתפי הנתבע להוכיח את הגנתו.
  1. סעיף 53 לפקודת הראיות קובע כי אם במשפט אזרחי בית המשפט פוסק על סמך עדות יחידה של בעל דין נעדרת סיוע, עליו לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. לענייננו, ככל שבית המשפט יקבע כי יש לקבל את גרסת הנתבע שאז עליו לנמק מדוע בחר להסתמך עליה.
  1. בפני בית המשפט, כפי שעולה מקריאה של תוכן התצהיר שהובא לעיל וכפי שיפורט בהמשך, הוגש תצהיר דל, חסר פירוט עובדתי מינימלי להוכחת טענות הנתבע ולתמיכה בהן. לעדות זו לא נתווספה עדות נוספת או ראייה משמעותית שיש בה כדי לתמוך בטענותיו.

עמלת אופציית מעו"ף

  1. סעיף 11 א לתצהיר פותח במילים " על פי המוסכם ביני לבנק, ביחס לעמלת אופציית מעו"ף, היה על הבנק לגבות עמלת פעולה שנעה בין 7 ל – 8 ₪, וזאת תוך הבטחה שהעמלות הללו יקטנו עם הגדלת היקף הפעילות". הנתבע אינו מפרט מיהו הגורם בבנק עמו הגיע להסכמה כאמור ומתי בדיוק הושגה ההסכמה. הוא אף לא הציג כל מסמך של הסכם כאמור שיש בו כדי להוכיח טענותיו.
  1. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית, כאשר התבקש הנתבע להציג את ההסכם, השיב כי מדובר בהסכם בעל פה (ראו עמוד 31 לפרוטוקול שורות 3-5). הוא אף לא הציג כל מסמך פנייה שלו אל הבנק בבקשה להחזיר לו את העמלה ששילם ביתר. בתשובה לשאלה בעניין זה, אישר כי לא פנה אל הבנק במכתב למעט פנייה בנושא לגביו הוא טען בסעיף 11(ב) לתצהירו (ראה עמוד 31 שורות 13-20).
  1. מר ויצ'נר, מנהל הסניף, העיד בתצהירו כי ככלל, סיכום שיש בין הבנק לבין לקוח נרשם ומתועד במערכות הבנק. זאת על מנת למנוע מצב בו לקוח יטען לקיומם של הסכמים בעל פה שלא היו ולא נבראו. לדבריו, אין סיכום בכתב כאמו, הנתבע לא הציג סיכום כזה ולא סוכם עם הנתבע כנטען על ידו (ראו גם חקירתו הנגדית בעמוד 44 שורה 17-19).
  1. מחקירתם הנגדית של עדי התובע מר שלמה לוי ומר יוסי ויצ'נר ניכר כי נעשה ניסיון לבלבל את היוצרות. שני עדים אלה נשאלו פעם אחר פעם על ההסכם לקיומו טען הנתבע ונשאלו בין היתר מדוע הסכם זה לא הוצג על ידי הבנק ומדוע אלה לא צירפו לתצהיריהם מסמכים מהם ניתן ללמוד על קיומו של הסכם או אי קיומו של הסכם כאמור. זאת תוך ניסיון להציג את הבנק או אותם כמי שמנסים להסתיר מסמכים שונים המוכיחים את טענת הנתבע. טענה זו אינה מובנת. היחידי שטען לקיומו של הסכם כאמור הוא הנתבע והוא אשר צריך להציג ולהוכיח את קיומו. אין מקום לפנות אל עדי הצד שכנגד המכחיש קיומו של הסכם ולטעון לאי הצגתו של דבר שאינו קיים מבחינתו. ב"כ התובע בסיכומיו נתן דוגמא ולפיה דומה הטענה למצב  בו תובע פלוני טוען כי נתן הלוואה לנתבע אלמוני וכאשר הנתבע מכחיש כי ניתנה לו הלוואה יטען התובע שאי צירוף הסכם ההלוואה לכתב הגנת הנתבע מוכיח שהוא שקרן. אני סבור שדוגמא זו קולעת ומדגימה את האבסורד בטענת הנתבע.
  1. לאור כל האמור אני דוחה טענה זו של הנתבע.

גביית עמלת מימוש

  1. הנתבע טען כי הבנק נטל שלא כדין ובלא שהוסכם עמלת מימוש בשיעור של 0.5% מסכום האופציה בזמן הפקיעה.
  1. בתצהירו הסביר מר ויצ'נר כי בהתאם להסכם בין הנתבע לבין הבנק הפעילות בתחום ניירות ערך כפופה להוראות ולכללים המפורטים בחוברת "תנאים כלליים לפעילות בניירות ערך" (סעיף 4), בהתאם לסעיף 9 לחוברת תנאים כלליים לפעילות בניירות ערך, הנתבע הסכים כי הבנק יגבה עמלות לפי התעריף הנהוג בבנק מעת לעת (סעיף 5).
  1. עוד טען כי הנתבע ידע בזמן אמת על העמלות שנגבו ממנו וקיבל על כך מידע מפורט מהבנק הן באמצעות האינטרנט והן בדפי חשבון מפורטים (סעיף 10).
  1. סעיף 9 לחוברת התנאים הכלליים לפעילות בניירות ערך (נספח ד לתצהיר ויצ'נר) קובע כדלקמן: "הבנק יהיה רשאי לגבות מהלקוח עמלות קניית/מכירת ניירות ערך עם ביצוע העסקה, וכן לחייב את הלקוח בתחילת החודשים ינואר, אפריל, יולי ואוקטובר בכל שנה, או בכל תקופה אחרת שתקבע ע"י הבנק ובעת מכירת ני"ע בעמלה בגין ניהול דמי ניהול פקדון ניירות ערך, וכן בכל ההוצאות הקשורות בפעילות הלקוח ובעסקות בני"ע שביצע בחשבונו. זאת, בין בדרך של חיוב חשבון הלקוח בבנק וכן בכל דרך אחרת, לפי התעריף שיהיה נהוג בבנק מזמן לזמן".
  1. העד חזר ונשאל בעניין זה של גביית עמלות לרבות עמלת מימוש. הוא הפנה לנספחים א עד ד' לתצהירו שלמעשה מהווים את מערכת ההסכמים שיש לבנק עם הנתבע. בכולם ישנה הפנייה של הבנק לתעריפון על פיו גבה את העמלות השונות (ראו לעניין זה עמוד 55 שורה 16 עד עמוד 56 שורה 26).
  1. יש לציין כי ב"כ הנתבע אף הודה כי הנתבע היה מודע לגביית עמלות בחשבונו וקיבל הודעות על עמלות אלה באומרו: "אין ויכוח שהבנק שלח לנתבע הודעות על העמלות ושהנתבע ידע שהבנק גבה עמלות והוא הצהיר שהוא הגיש תלונה לנציב קבילות של הבנק"(עמ' 31 לפרוטוקול שורות 10-11).
  1. הנתבע בטיעונו הסתמך בין היתר על מכתב תשובה של מר משה גוטמן, הממונה על פניות הציבור אצל התובע. להלן דברים מתוך המכתב שנשלח אל הנתבע וצורף לתצהירו: "בהמשך למכתבנו מיום 10.12.03, שמחנו לשמוע כי מר אריאל פרקש שוחח איתך בנושא פנייתך, ויישבתם את ההדורים בינכם כולל ההחזר שחויבת בו בגין פקיעת האופציה. אנו מאחלים לך המשך עבודה פוריה עם הסניף". חזרתי ועיינתי במכתב זה ולא מצאתי בו הודאה של הבנק כי מדובר בגביה אסורה שאינה על פי התעריפון של הבנק. יש לציין כי אין המדובר ברגולטור חיצוני של התובע אלא בעובד שלו המטפל בפניות הציבור. מכל מקום, מתוכן המכתב עולה כי מדובר על החזר עמלה בגין עסקה ספציפית ולא בהכרח בקביעת כלל גורף המונע גביית עמלה מהנתבע מאותו סוג.
  1. הנתבע טען כי גם העמלה בגין אותה עיסקה לא הוחזרה. היה מצופה כי הנתבע יציג את אותו מסמך הכולל את העמלה שלא הוחזרה ואשר בגינה הלין.
  1. הנתבע אמר שידע על עמלה זו בפעם הראשונה לאחר שגבו אותה ממנו. למרות שלדבריו הוא לא קיבל החזר, הוא לא חזר ופנה אל הממונה על פניות הציבור. יתרה מכך, רק בחקירתו הנגדית טען שפנה בעל פה אל פקיד בסניף שאת שמו לא זכר וכי זה לא פתר את הבעיה וכתב מכתב שלא הוצג (ראו עמוד 35 שורה 19 עד עמוד 36 שורה 9). זאת ועוד, היה מצופה מהנתבע להציג את מכתבו לממונה על פניות הציבור על מנת שניתן יהיה לדעת מה טען במועד הרלוונטי כנגד חיובו בעמלה. מכאן, שמדובר בטענות בעלמא ללא כל אסמכתא.
  1. אציין שלידיעתו של הנתבע באשר לעמלות שנגבו ממנו יש משקל הפועל לכיוון דחיית טענתו והוא מושתק מלהעלותה. מדובר בעמלות שנגבו משך זמן רב. לא הייתה מניעה מטעם הנתבע להעביר את השקעותיו לסניף בנק אחר. הוא אף אמר שבכוונתו היה לעשות כן. כשנשאל מדוע לא שמר מסמכים להוכחת טענותיו העיד: "כי התכוונתי לעזוב בהקדם את הבנק" (עמוד 35 לפרוטוקול שורה 15).
  1. שאלה מתבקשת היא מדוע הנתבע, אשר היו לו טרוניות נגד הבנק עוד בשנת 2003, לא עזב אותו עד שנת 2009. הנתבע תירץ זאת בכך שהיו לו כתיבות אופציות פתוחות ואם היה סוגר את החשבון זה היה עולה לו עשרות אלפי שקלים. הוא הודה שבשנת 2009 לא היו לו  אופציות פתוחות משנת 2003, אולם לדבריו הוא גלגל אותן מחודש לחודש. שאלתו, המתבקשת בנסיבות אלה, של בא כוח הבנק הייתה "ולא יכולת להתגלגל לאט לאט לבנק אחר בשלבים" (ראו עמוד 36לפרוטוקול שורות 25-32). אני סבור שהתשובה מצויה בשאלה.
  1. לסיכום, לאור ההסכמים הכתובים בין הבנק לבין הנתבע, לאור קיומו של תעריפון לגביית עמלות מלקוחות הבנק, לאור העובדה כי הנתבע ידע משך כל הזמן על גביית העמלות עליהן הוא מלין ולמרות זאת המשיך לעבוד עם סניף הבנק ולעשות עמו עסקאות, לאור ההשתק שיוצרת התנהגותו זו, לאור תוכן המכתב ממנו ניתן ללמוד על עסקה אחת בלבד ולא על הנחייה מחייבת המונעת גביית עמלה כאמור וכן לאור הנטל מונח על כתפי הנתבע להוכיח את טענתו זו ודלות הראיות שהציג להוכחתה, טענה זו נדחית.

גביית עמלת ניהול דמי פיקדון ניירות ערך

  1. כאמור, הנתבע טען כי  התובע גבה עמלת דמי ניהול פיקדון ניירות ערך וכי בגין עמלה זו  הוגשה תובענה ייצוגית כנגד התובע בבית המשפט המחוזי בת"א. בסעיף 11 (ג) לתצהירו הוא לא אומר דבר למעט הטענה כי עמלה זו כמו העמלה הקודמת – עמלת המימוש- נגבתה שלא כדין. אף  את פסק הדין שניתן בתובענה הייצוגית הוא לא צירף לכתבי טענותיו.
  1. המדובר בתובענה ייצוגית בת"א 1936-06. פסק הדין ניתן ביום 17.6.2012 ובמסגרתו אושר על ידי בית המשפט המחוזי הסדר פשרה בין התובע הייצוגי לבין הבנק. מעיון בפסק הדין עולה כי הייתה מחלוקת בדבר חישוב העמלה ולא לגבי עצם גבייתה. קרי אין המדובר בהחזר גורף של העמלה שנגבתה וההחזר יבוצע בהתאם לתחשיב כמפורט בסעיף 4 לפסק הדין. מכל מקום מדובר באירועים שאירעו לאחר הגשת התביעה. בית המשפט דן באירועים שהתגבשו במועד הגשת התביעה, כך שזיכוי ככל שמגיע יש להפחיתו מהסכום הפסוק.
  1. במהלך חקירתו הנגדית הוצג לנתבע דף הבנק מחשבונו ת'1. הנתבע אישר בתשובתו כי אכן מדובר בדף החשבון שלו. כפי שעולה מהמסמך, הרי ביום 13.8.2012 זוכה חשבונו של התובע בסך של 128.49₪. מדובר בפעולה שבוצעה בסמוך לפסק הדין. בתיאור הפעולה נרשם כי מדובר בהחזר דמי ניהול הסכם פשרה. חזקה שהתובע קיים את האמור בפסק הדין אשר ניתן לאחר הגשת כתב התביעה. בפסק הדין בתובענה הייצוגית נקבע המנגנון לביצוע ודיווח לבית המשפט בדבר יישומו של ההסדר.

עמלת דיווח מסרונים

  1. הנתבע זנח בסיכומיו את הטענה ולפיכך לא מצאתי מקום לדון בה. אציין כי מדובר בסכום זניח וכי בפירוט הסכומים שהגיש הנתבע הוא העריך סכום זה ב- 260 ₪. לשיטת התובע מדובר בעמלה בסך של 150 ₪ בגינה הנתבע קיבל החזר. מכל מקום לאור זניחת הטענה, כאמור, אני דוחה אותה.

יתרת הסכום הנתבע

  1. עניין נוסף שמצאתי לדון בו מצוי בטענה שהועלתה במהלך דיון ההוכחות על ידי ב"כ הנתבע עת שהוצג לנתבע דף הבנק ת/1 . בהתאם לטענתו, היתרה בספרי הבנק נכון ליום 13.8.2012 בסך של 102,000 ₪ בחובה אינה סבירה לאור היתרה הנתבעת נכון ליום התביעה ולאור העובדה כי הסכום הנתבע  צבר במהלך התקופה ריבית. לאור היתרה הנמוכה, כך לשיטתו, הסיק ב"כ הנתבע כי ככל הנראה התקבלו סכומים לחשבונו של הנתבע שלא דווחו.
  1. איני רואה כל ממש בטענה זו. ב"כ הנתבע פעל על פי כללי אצבע בלתי מדויקים. מסכים אני עם טענת ב"כ התובע כי לא ניתן לסמוך על התחשיב שערך במעמד הדיון ב"כ הנתבע. מדובר בתחשיב ספקולטיבי. מכל מקום מדובר על אירועים לאחר המועד בו הוגש כתב התביעה. הדיון הוא בתביעה נכון למועד הגשתה. בעניין זה מקובלים דברי ב"כ התובע: "כי אם התקבלו סכומים אז כמובן שהם יופחתו מהסכום שיגבה" (עמוד 38 לפרוטוקול שורה 7).

סוף דבר

  1. סוף דבר החלטתי לדחות את הגנת הנתבע ולקבל את התביעה. הנתבע ישלם לתובע את הסכום הנתבע בסך של 84,733 ₪. הסכום ישולם בתוספת ריבית שנתית בשיעור של 10.65% שתחושב החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הריבית האמורה תתרבה ותצטרף לקרן בסוף כל רבע שנת לוח דהיינו בסוף החודשים מרץ, יוני, ספטמבר ודצמבר בכל שנה. שיעורי הריבית, המועדים ואופן צבירתה ישתנו בהתאם לשינויים שיהיו נהוגים אצל התובע לאחר הגשת התביעה לרבות לאחר פסק הדין החל ממועד השינוי. תצהיר של פקיד התובע ישמש ראיה בכל הנוגע למועד וגובה השינוי האמור.

הוצאות המשפט

  1. התביעה הוגשה ביום 10.6.2009. בתיק נתקיימו 9 דיונים. במסגרת ההליכים המשפטיים נוהלו הליכי ביניים אשר תוארו בחלקם לעיל. בא כוחו של הנתבע הקודם הודיע בדיון שהתקיים ביום 7.11.2012 כי הוא מתפטר מייצוג הנתבע והאחרון הודיע כי מאותה עת הוא מייצג את עצמו. בדיון לאחר מכן הופיע הנתבע כשהוא מלווה בבא כוחו הקודם. בפתח הדיון לא הוצגה עמדה ברורה בפני כב' השופטת באשר לייצוגו של הנתבע. הדברים אף צוינו בפרוטוקול. יש לציין את מורת הרוח של כב' השופטת מהתנהלות בא כוחו הקודם של הנתבע בדיונים בפניה (ראו פרוטוקולי הדיון מימים 9.4.2013 ו- 5.5.2013). הנתבע הגיש בקשת רשות להגן בלתי מפורטת כנדרש. גם לאחר שבית המשפט של ערעור קבע שהגנתו פורטה באופן לקוי ואפשר לו להגיש כתב הגנה, הוא הגיש אותו חסר ובלתי מפורט. בגין כך  הוגשה בקשה למחיקתו ונוהלו הליכים סביב עניין זה. עובר לדיון ההוכחות, החליף הנתבע את ייצוגו. בעקבות כך הוגשו בקשות עליהן נדרש ב"כ התובע להשיב. אמנם בסופו של דבר תוקן כתב ההגנה ונמחקו סעיפים מהתצהיר, דבר שקיצר את משך ההוכחות. עם זאת, התמונה הכוללת היא של הליכים שהתמשכו שלא לצורך. בדיון ההוכחות התייצבו 3 עדים מטעם התובע  והוא אף נדרש להגיש סיכומים בכתב. כל האמור לעיל צריך לקבל ביטוי בסכום ההוצאות. לאחר ששקלתי את כל האמור אני קובע כי הנתבע ישלם לתובע את אגרת בית המשפט וכן הוצאות משפט לרבות שכר טרחת עורכי דין בסך  של 35,000 ₪.
  1. סכום פסק הדין וסכומי ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום. בתיק קיימים פיקדונות על סך של 30,000 ₪. הסכום יועבר לתובע באמצעות בא כוחו על חשבון סכום פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום,  כ"ה אב תשע"ה, 10 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.

דילוג לתוכן