בן ממשיך במושב ונחלה

מיהו בן ממשיך במושב, נחלה, קיבוץ ומשק חקלאי? בן ממשיך הינו ילד (או נכד) של בעל נחלה/משק חקלאי במושב עובדים, אשר בונה את ביתו ליד בית הוריו בחלקת המגורים של הנחלה, מעבד עמם את החלקה החקלאית, ובהמשך הופך להיות בעל הנחלה מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה שלהם. למען הסר ספק יובהר כי בן ממשיך יכול להיות גם בת או נכדה של בעלי הנחלה, כך שאין  הכוונה רק לבנים.

הגדרת בן ממשיך במושב ונחלה

ההגדרה הפורמאלית של בן ממשיך מופיעה בתקנה 1 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973, שקובע כך:

"בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו, המחזיק בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה, במשק חקלאי, כבעל, כחוכר, כחוכר משנה, או כבר-רשות לתקופה בלתי קצובה או לשנה לפחות של מוסד מיישב והאגודה או של האגודה כשאין מוסד מיישב; לענין זה, "הורים" – לרבות אחד מהם במקרה שהשני חדל להיות בעל זכויות במשק החקלאי או שנפטר."

תקנה 3א(ח) לתקנות האגודות (חברות) קובעת כי הזכויות של בן ממשיך מוענקות רק לגבי נחלות שנמצאות במושבי עובדים בלבד. לפיכך, למרות שניתן למצוא נחלות/משקים בכל מיני ישובים חקלאיים, כגון מושב עובדים, כפר שיתופי, אגודה חקלאית שיתופית, ועוד, לא ניתן להעניק את זכויות הבן הממשיך לגבי נחלות שנמצאות בצורות התיישבות שאינן מושב עובדים (ע"א 6186 גפטר נ' רזון).

מהו הרציונאל של מינוי בן ממשיך?

המדיניות של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שמחזיקה בבעלות על הנחלות והמשקים החקלאיים בארץ, הינה לשמור על הנחלה כיחידה אחת שלמה שלא ניתנת לחלוקה, וזאת מתוך נקודת מוצא לפיה חלוקת הנחלה בין מספר יורשים עלולה לפגוע בהמשך קיומה ותפקודה כמשק חקלאי שנועד לפרנס משפחה חקלאית.

לפיכך, וכדי למנוע את חלוקת הנחלה, נקבע העיקרון לפיו שמסירת הנחלה תיעשה רק לבן ממשיך, וזאת בניגוד לכללי הירושה הרגילים. מטבע הדברים, עיקרון זה מהווה לא פעם פתח לסכסוכים משפחתיים כואבים בין היורשים.

מסירת הנחלה לבן הממשיך כפופה לשני חיקוקים עיקריים:

• תקנה 3א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) – שמגדירה מיהו בן ממשיך.
• סעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 – שקובע שהנחלה תימסר רק ליורש שמוכן ומסוגל לקיימה.

סעיף 114 לחוק הירושה

סעיף 114 לחוק הירושה קובע שהנחלה תימסר רק ליורש שמוכן ומסוגל לקיימה, וכי עליו לפצות את יתר היורשים אם שווי הנחלה שקיבל עולה על מה שמגיע לו מן העיזבון.

בדרך כלל, היורשים הנוספים כוללים את אחיו של הבן הממשיך, ולכן יהיה עליו לפצות בעיקר אותם.

אם יש לפחות שני יורשים שמוכנים ומסוגלים לקיים את הנחלה, ובהם בן זוגו של המוריש, תינתן לאותו בן זוג עדיפות על פני היורשים האחרים.

אם אין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את הנחלה, ועל כן יכול להיבחר כבן ממשיך, באפשרותם לפנות לבית המשפט כדי שהוא יכריע בעניין זה.

אם אין הסכמה בין היורשים בשאלה מהם הנכסים שמהווים את הנחלה, או מהו שווי הנחלה לצורך החישוב בין היורשים, או מהי צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו, באפשרותם לפנות גם במקרים אלו לבית המשפט כדי שהוא יכריע בהם.

אם יש יורש שעבד בנחלה בחיי המוריש, או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יש להביא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי.

איך נקבע מי יהיה הבן הממשיך?

אופן קביעת הבן הממשיך שיהיה זכאי לקבל לבדו את הזכויות של הוריו בנחלה, תלוי בעיקרו בסוג החוזה שחל על הנחלה: הסכם משולש, הסכם דו צדדי, והסכם חכירה.

ההסכם המשולש וההסכם הדו צדדי, שמכונים גם "הסכם משבצת", מעניקים לבעל הנחלה מעמד של בר רשות, בעוד רק חוזה החכירה מעניק לו מעמד של חוכר.  

רוב ההסכמים של בעלי הנחלות הינם הסכמי משבצת: הסכם משולש או דו צדדי. מביניהם, ההסכם המשולש הינו הנפוץ יותר, והוא גם ההסכם היחידי למעשה שמציין במפורש את המונח "בן ממשיך".

ההסכם המשולש

ההסכם המשולש נערך בין רמ"י, הסוכנות היהודית, והאגודה השיתופית של מושב העובדים.

רמ"י מחכירה את הנחלה לסוכנות היהודית, שמעניקה לאגודה השיתופית של מושב העובדים את הזכות להשתמש בקרקע כבר רשות, בעוד האגודה מעניקה אף היא לחבריה, בעלי הנחלות, את הזכות להשתמש בקרקע כבר רשות.

כאמור, ההסכם המשולש הינו הנפוץ יותר, והוא גם ההסכם היחידי למעשה שמציין במפורש את המונח "בן ממשיך".

סעיף 20ה(1) להסכם המשולש קובע את העברת הזכויות בנחלה באופן הבא:

• בעת פטירת אחד מבעלי הנחלה, הנחלה תועבר רק לבן הזוג השני שנותר בחיים.   
• בעת פטירת בן הזוג השני, אחרון ההורים, הנחלה תועבר באופן הבא:
  • אם מונה בן ממשיך, שאושר ע"י רמ"י, הסוכנות, והאגודה – הנחלה תעבור אליו.
  • אם לא מונה בן ממשיך – הנחלה תעבור לאחד היורשים, שמוכן ומסוגל להמשיך לקיים את הנחלה כמשק חקלאי, כאמור בסעיף 114 לחוק הירושה (בהסכמת היורשים או לפי הכרעת בית המשפט, ובכפוף לחובת הפיצוי כלפי יתר היורשים).

מינוי הבן הממשיך וביטול המינוי

לצורך מינוי הבן הממשיך, על הוריו להגיש בקשה בכתב לאישור מינויו בפני האגודה השיתופית, הסוכנות היהודית, ורמ"י.  יודגש כי עצם מינויו של הבן הממשיך איננו מקנה לו אוטומטית זכויות קנייניות בנחלה, אותן הוא יוכל לקבל רק לאחר פטירת הוריו, כך שרק אז גם ניתן יהיה לרשום את הזכויות הללו ברמ"י על שמו.

ההורים גם רשאים לבטל את מינוי הבן הממשיך, וזאת בתנאים מסויימים ובכפוף להוראות  חוק המתנה, תשכ"ח-1968.

בפסיקה נקבע שהמינוי מהווה התחייבות לתת מתנה מצד ההורים לאותו הבן, ועל כן הם גם רשאים לבטלו לפי הוראות חוק המתנה.  

לפי סעיף 5 לחוק המתנה, ההורים יכולים לחזור בהם ולבטל את מינוי הבן הממשיך כל עוד לא הושלמה המתנה, כלומר, כל עוד לא התקבל האישור למינוי מטעם האגודה, הסוכנות, ורמ"י.

הביטול במקרה כזה יתאפשר בתנאי שאותו בן לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות למנותו כבן ממשיך, או כאשר ביטול המינוי מוצדק לאור התנהגות מחפירה של אותו הבן כלפי ההורים או בן משפחתם או בשל הרעה משמעותית במצבם הכלכלי של ההורים.

אם המינוי כבר הושלם, כך שהוא קיבל כבר את כל 3 האישורים, אזי מדובר כבר בחוזה מתנה מוגמר, שאותו ניתן לבטל לפי דיני החוזים.

ההסכם הדו-צדדי

ההסכם הדו צדדי נערך בין רמ"י והאגודה השיתופית בלבד.

רמ"י מחכירה את הנחלה לאגודה, בעוד האגודה מעניקה לחבריה, בעלי הנחלות, את הזכות להשתמש בקרקע כבר רשות.

בניגוד להסכם המשולש, ההסכם הדו צדדי כלל אינו מזכיר כלל את המונח "בן ממשיך". לפיכך, כאשר חל הסכם דו צדדי, לא ניתן למנות בן ממשיך מבחינת רמ"י, אלא רק במסגרת האגודה, כך שלמינוי זה יש משמעות בעיקר לגבי החברות של אותו בן באגודה, ולא לגבי זכותו לקבל את הנחלה.

תחת זאת, סעיף 19ג להסכם הדו צדדי  קובע כך:

• בעת פטירת אחד מבעלי הנחלה, הנחלה עוברת רק לבן הזוג השני שנותר בחיים.   
• בעת פטירת בן הזוג השני, אחרון ההורים, הנחלה תעבור לאחד הילדים שיהיה מוכן ומסוגל לקיים את המשק. באין הסכמה בין הילדים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק, יחליט בכך בית המשפט.

כלומר, סעיף 19ג להסכם הדו צדדי איננו מפנה לסעיף 114 לחוק הירושה.

המשמעות היא שהאם היורשים אינם מגיעים להסכמה ביניהם בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק וזכאי לקבל לבדו את הנחלה, הם יכולים לפנות לבית המשפט במקרה כזה כדי שהוא יכריע במחלוקת שלהם, אולם בית המשפט יכריע בעניין זה שלא לפי סעיף 114 לחוק הירושה. חובת הפיצוי כלפי יתר היורשים במקרה כזה איננה ברורה, וקיימת גם פסיקה שקובעת שהיורש שיזכה בנחלה לא יהיה חייב לפצות את יתר היורשים.

הסכם החכירה

הסכם החכירה הינו הסכם ישיר בין רמ"י למתיישב, שמעניק לו זכויות חכירה בנחלה, להבדיל מזכויות של בר רשות, שמוענקות לו לפי הסכמי המשבצת.

גם הסכם החכירה אינו מזכיר כלל את המונח "בן ממשיך", אולם בעניין זה יש לשים לב להבדל שבין הסכמי החכירה הישנים שנערכו בין רמ"י למתיישב, וזאת בעיקר במושבים הוותיקים, לבין הסכמי החכירה החדשים יחסית, שנערכו בין רמ"י למתיישב במסגרת הליך היוון שהופך אותו מבר רשות לחוכר של הקרקע.

הסכם החכירה הישן קובע שלאחר מותו של אחד מבני הזוג שמחזיקים בנחלה, הזכויות בנחלה עוברות אוטומטית  לבן הזוג שנותר בחיים. לאחר מותו של בן הזוג השני, המשק יעבור ליורש שיהיה מוכן ומסוגל לקיים את המשק. בהיעדר הסכמה בין היורשים לגביו, יכריע ביהמ"ש בעניין זה.

סעיף 15 להסכם החכירה החדש קובע  שלאחר מותו של אחד מבני הזוג שמחזיקים בנחלה, הזכויות בנחלה אינן עוברות אוטומטית לבן הזוג שנותר בחיים, כי אם לפי כללי הירושה הרגילים, כלומר, לפי צוואה או לפי חוק הירושה (ובכפוף לאיסור פיצול הנחלה). אם ישנם מספר יורשים במקרה של הורשה לפי חוק הירושה, הנחלה תועבר ליורש שייקבע לפי סעיף 114 לחוק הירושה (בהסכמת היורשים או לפי הכרעת בית המשפט, ובכפוף לחובת הפיצוי כלפי יתר היורשים).

הורשת זכויות בנחלה לפי צוואה

בעל הנחלה יכול לקבוע למי תועברנה זכויותיו בנחלה במסגרת צוואה, אולם זאת בתנאי שהוראות הצוואה מתאימות להוראות ההסכם עם רמ"י והחלטות רמ"י.

אם הוראות הצוואה מנוגדות  להוראות ההסכם עם רמ"י ו/או החלטות רמ"י., לא יהיה להוראות הצוואה כל תוקף משפטי, והנחלה תעבור בהתאם לאמור בהסכם והחלטות רמ"י.

העברת זכויות בנחלה במתנה

ההורים בעלי הנחלה יכולים גם להחליט שהם אינם מעוניינים להעביר לבנם הממשיך את הנחלה רק לאחר פטירתם, וכי ברצונם להעביר לו אותה עוד בימי חייהם, וזאת במתנה וללא כל תמורה.

המשמעות של מתן הנחלה במתנה לבנם הממשיך היא שההורים מאבדים למעשה את כל הזכויות שיש להם בנחלה, בעוד בנם הופך להיות בעל הזכויות בנחלה עוד בחיי הוריו.

עם זאת, גם העברה זו כפופה לחוק המתנה, ועל כן ההורים יכולים לחזור ממנה לפי חוק זה, כפי שהוסבר לעיל.