משה ופנינה חזן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

בית משפט השלום בירושלים

ת"א 60703-09-16 חזן ואח' נ' כהן ואח'

לפני כבוד השופט מוחמד חאג' יחיא

התובעים:

1. משה חזן

2. פנינה פרלה חזן

ע"י ב"כ עו"ד עז אלדד

נגד

הנתבעים:

 1. שלום כהן, עו"ד

ע"י ב"כ עו"ד עדי בארי

2. בנק מזרחי טפחות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יצחק גולדשטיין

החלטה

• מונחת לפני בקשה לסילוק התובענה נגד הנתבע 2 (להלן גם: "הבנק") על הסף.
• ענייננו בתביעה נזיקית-כספית על סך 2,500,000 ₪ שהגישו התובעים על רקע הליך בלשכת ההוצאה לפועל [03-21953-00-9] למימוש משכנתא שרבצה על ביתם (להלן: "הנכס"). מדובר במשכנתא אשר נטלו התובעים מהבנק. עקב אי-פירעון החוב, נקט הבנק בהליך למימוש המשכנתא, ולצורך זה מונה הנתבע 1 על-ידי לשכת ההוצאה לפועל ככונס נכסים למכר הנכס (להלן: "הכונס").
• התובעים טוענים בתביעתם, בין השאר, כי הכונס התרשל במילוי תפקידו, הפר חובות שמוטלות עליו בדין וגרם להם ולערך הנכס נזק כלכלי גדול. לטענתם, הכונס פעל מטעם הבנק ולכן האחרון חב באחריות שילוחית בגין מעשי הכונס, זאת לצד אחריותו הישירה עקב כך שגיבה את פעולות הכונס, נמנע מלהגיע להסדר כלשהו עם התובעים ובכך הפר את חובותיו כלפי התובעים כלקוחותיו, ביניהן חובת הנאמנות.
• הבנק טוען מנגד, בין השאר, כי התביעה אינה מגלה כל עילה נגדו. לטענת הבנק, לא רק שהתובעים הם אלה שנהגו באלימות ומנעו את מימוש נכסם במשך שנים רבות, אלא שגם כל טענותיהם והשגותיהם נגד הבנק והכונס נדונו לפני הערכאות השיפוטיות הרבות, וטענותיהם נגד הבנק נדחו. על כן, מושתקים התובעים מלהעלות את טענותיהם שמועלות נגד הבנק בהליך זה, כי בית משפט זה חסר סמכות לדון בהשגות על פעולות שבלשכת ההוצאה לפועל וכי חלק מהתביעה התיישן. התובעים, כך לדברי הבנק, הם עותרים סדרתיים שמנצלים לרעה את הסיוע המשפטי שניתן להם על-ידי לשכת הסיוע המשפטי. הבנק עותר כאמור, לסילוק התביעה נגדו על הסף.

דיון והכרעה

• לאחר שעיינתי במכלול החומר הקיים בתיק, בכתבי הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, וכן לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל, ובהתאם לכך, לדחות את התביעה נגד הבנק על הסף.
• ממכלול טענות התובעים בכתב תביעתם, ניתן להיווכח כי רוב טענותיהם, אם לא כולן, מופנות כלפי הכונס והתנהלותו בהליך מימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל. מבלי להביע כל עמדה בשלב זה ביחס לסיכויי התביעה נגד הכונס, נראה כי עילות התביעה עניינן התנהלותו, ותו לא. בהקשר זה, מופנית שימת הלב לסעיפים 35 ואילך בכתב התביעה (זולת סעיפים 55-53 שאתייחס אליהם בהמשך) אשר מצביעים לכאורה על אחריות הכונס בלבד, על חובותיו וטענותיהם בדבר רשלנותו לכאורה במילוי תפקידו.
• בנוסף, הגם מונה הכונס למימוש המשכנתא – הליך שמעצם טבעו נועד לממש את זכות הנושה (בענייננו הבנק) – אך כאמור המינוי נעשה על-ידי ערכאה שיפוטית, ומטבע הדברים כי ההליך מפוקח על-ידי הערכאה האמורה. בכל מקרה, כפי שניתן להתרשם מטיעוני הצדדים, בנסיבות העניין, היה והכונס הפר מה מחובותיו שבדין (ואיני קובע כך בשלב זה), לא נראה – ולו לכאורה – שהדבר מקים עילה כלשהי נגד הבנק, לא במישרין ולא בעקיפין, שהוא בעל דין בהליך בלשכת ההוצאה לפועל, ככל בעל דין אחר בכל הליך משפטי אחר.
• כאמור, עיקר כתב התביעה מדגיש את אחריות הכונס. זולת טענת התובעים לפיה הבנק חב באופן שילוחי על פעולות הכונס (סעיפים 54-53 בכתב התביעה) או באופן ישיר משכן "גיבה" את הכונס בפעולותיו ונמנע מלהגיע להסכם עם התובעים (סעיף 55) – אין בפי התובעים טענות של ממש נגד הבנק. לטעמי, אין בטענות שהועלו כדי לבסס עילה נגד הבנק. שכן, כאמור, הכונס אינו "שליחו" של הבנק כי אם הוא מינוי של הערכאה השיפוטית.
• דומה הדבר למומחה מקצועי שממנה בית המשפט בהליך אזרחי רגיל, כאשר במסגרת המנדט שניתן לו עליו להורות על ביצוע פעולות אופרטיביות מסוימות. בהנחה שפעולה מסוימת שקבע המומחה הייתה לקורת רוחו של צד אחד (פלוני) ולמורת רוחו של הצד שכנגד (אלמוני), הרי אם יתברר כי נפל פגם בפעולה האמורה אשר ציווה המומחה, מלבד זאת שפעולה זו ניתנת להשגה עליה לפני הערכאה שמינתה אותו (ובהמשך – השגות ערעוריות לפי הדין), אלא שגם אין בכך כדי להקים עילה כלשהי נגד הצד שצידד בפעולה הנדונה (פלוני).
• אם לא די באמור, בכתב בקשתו, הבנק הפנה למספר רב של הליכים משפטיים שננקטו בעבר על-ידי התובעים, הן נגד הכונס הן נגד הבנק, ונדחו [ת.א. (שלום – י-ם) 8804/05 חזן נ' כהן ואח'; ת.א. (מחוזי – י-ם) 9122/07 חזן נ' כהן; ת.א. (מחוזי – י-ם) 9611/07 חזן נ' טפחות; ת.א. (שלום – י-ם) 3802/09 חזן נ' כהן ואח'; ת.א. (מחוזי – י-ם) 4016/02 חזן נ' טפחות; רע"א 3704/04 חזן נ' טפחות; ת.א. (שלום – י-ם) 36383-03-10 חזן נ' טפחות; ע"א (מחוזי – י-ם) 41975-10-15 חזן נ' טפחות]. בהתבסס על כך, טוען הבנק כי חלה בעניינו דוקטרינת מעשה בית דין. הבנק פירט בתשובתו מיום 12.2.2017 (סעיף 8) כיצד עיקר טענות התובעים בתביעה דה-כאן עלו בתביעות הקודמות (שנדחו), וגם ככל שיש עילות חדשות, מדוע לא ניתן להעלותן כעת אלא היה המקום להעלותן בהליכים הקודמים. יובהר בהקשר זה, כי התובעים לא הראו היתר לפיצול סעדים.
• טענות הבנק בנושא זה מיוסדות ומניחות את הדעת. לעומת זאת, תגובת התובעים לבקשת הסילוק והסברם מדוע תביעה דנן שונה כביכול מיתר התביעות הקודמות – אינה מפורטת ומשכנעת ברמה מספקת שיש בה להלום ולהדוף את טענות הבנק בנדון דנן. טענת התובעים לפיה "אין בין ההליכים הקודמים שניהלו ביניהם הצדדים לבין הליך זה מאומה" (סעיף 12 בתגובה מיום 20.1.2017), בכל הכבוד – אין בה ממש. מעיון בפסקי הדין וההחלטות השיפוטיות שניתנו במסגרת ההליכים האמורים עולה באופן ברור כי התביעה דנן קשורה בטבורה להתנהלות הענפה הקודמת שבין הצדדים, ועניינה הן התנהלות הכונס הן התנהלות הבנק, בהליך מימוש המשכנתא בנקודות זמן שונות.
• לפני סוף, לא מצאתי כי יש מקום לדחות את הבקשה בשל העדר תצהיר (סעיף 17 בתגובת התובעים), שכן לא נראה כי מדובר במחלוקות עובדתיות, כי אם הטענות מבוססות על החומר שכבר קיים בתיק, כתבי הטיעון והחלטות שיפוטיות שניתנו בעבר.

סיכום

• על-יסוד האמור, הבקשה של הבנק לסילוק התביעה נגדו – מתקבלת. התביעה נגד הבנק – נדחית.
• התובעים יישאו בהוצאות הבנק ובשכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין, בסך כולל 7,500 ₪. הסכום האמור ישולם לבנק תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

המזכירות – להודיע לצדדים בהתאם.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

מוחמד חאג' יחיא