עמוד הבית >> עורך דין ליטיגציה >> פסיקה >> ת"א 5327/09 שלום כהן נ' אלי שני

ת"א 5327/09 שלום כהן נ' אלי שני

 בית משפט השלום בירושלים  ת"א 5327-09 כהן נ' אליהו
בפני כב' השופט גד ארנברג, סגן הנשיאה
תובע שלום כהן
                                                      נ    ג    ד
נתבע  שני אליהו
פסק דין

התובע, עו"ד בהכשרתו ובמקצועו, מייצג בין היתר  את בנק מזרחי  טפחות בע"מ (להלן: "הבנק"). הבנק פתח באמצעות התובע תיק הוצל"פ נגד הנתבע במסגרתו התבקש מימוש משכון שנרשם על ביתו של הנתבע וזאת בשל חובות שצבר הנתבע בבנק. תיק הוצל"פ זה מתנהל למעלה מ- 15 שנים במהלכם הוגשו על ידי הנתבע בקשות שונות, כולל בקשות בטענת "פרעתי". הנתבע טוען כי אין לו חוב כלפי הבנק ובוודאי לא בסכומים להם טוען הבנק. במסגרת דיון בטענות אילו דחה כב' רשם ההוצל"פ (כתוארו אז) נמרוד פלקס בקשה בטענת פרעתי שהגיש הנתבע  וחייב את הנתבע בשכ"ט הבנק בסך 7,500 ₪. הנתבע שלח למשרד התובע שיק ששם הנפרע בו היה "בנק המזרחי". התובע שלח, לפי האמור בכתב התביעה, את פקידת משרדו להפקיד את השיק לחשבון בנק שמספרו 604015 שהנהנה בו הוא הבנק וזאת בהתאם להוראה שקיבל מהבנק. כאשר הפקידה הגיעה לבנק היא התבקשה על ידי פקיד הבנק להוסיף לצד שם הנפרע בשיק את המילים "כהן שלום" וזאת משום שבחשבון הנאמנות הנ"ל מופיע שמו של התובע כמי שמנהל את החשבון. הפקיד החתים את גב השיק בחותמת "זיכינו" אך השיק חולל באי פירעון. השיק חולל בתחילה בשל כך שההיסב לא היה תקין,  הבנק הפקיד אותו שוב ואז הוא חזר מהסיבה שנעשה בשיק שינוי אסור (הוספת המילים "כהן שלום"). לטענת התובע הוא לא ידע כלל על כל מהלך העניינים המתואר לעיל. היינו, הוא לא ידע ששמו "כהן שלום" הוסף על השיק והדבר נודע לו רק לאחר שחולל השיק. לאחר שהשיק חולל נדרש הנתבע לשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתו במזומן ומשלא עשה כן נפתח תיק הוצל"פ לגביית סכום השיק (ההוצאות).

בעקבות כך פנה הנתבע לגורמים שונים כשהוא טוען נגד התובע שהלה זייף את השיק. פניות אילו מהוות, לטענת התובע, לשון הרע שהוציא נגדו הנתבע ובשל כך הגיש התובע את התביעה נשוא תיק זה.

 לטענת התובע, הנתבע פנה ל- 3 גורמים שונים כשהוא טוען  שהתובע זייף את השיק. הפניות היו כדלקמן:

א. הגשת תלונה למשטרת ישראל ביום 23.3.09 בה האשים הנתבע את התובע בזיוף השיק, קבלת דבר במרמה, בזיוף בכוונה לקבל דבר במרמה ובשימוש במסמך מזוייף בכוונה לקבל דבר במרמה.

ב. ביום 25.3.09 פנה הנתבע למנכ"ל הבנק כשהוא טוען שהתובע זייף את השיק בהוספת המילים "כהן שלום" כמוטב והפקיד את השיק לחשבונו הפרטי. הנתבע כתב במכתב שהוגשה בגין כך תלונה במשטרה וכן שהתובע הודה בכתב שהוא זה שזייף את השיק.

ג. ביום 25.3.09 שלח הנתבע מכתב תלונה ללשכת עורכי הדין כאשר תוכן התלונה דומה לתוכן המכתב שנשלח למנכ"ל הבנק. הכותרת ב- 2 התלונות האחרונות היתה זהה "עו"ד שלום כהן – זיוף וגניבה".

התובע טוען כי הנתבע ידע שלא היתה לתובע כל כוונה לגנוב סכום כלשהו והוא פרסם את הפרסומים הנ"ל רק בשל כוונתו לפגוע בתובע, בעסקו ובמשלח ידו.  מדובר במכתב שיקרי שנכתב למנכ"ל של הלקוח הקבוע המרכזי של התובע – בנק מזרחי – שבוודאי נועד רק על מנת לפגוע בתובע ובעבודתו מול הבנק. לטענת התובע פעולותיו של הנתבע נעשו בחוסר תום לב מבלי לנסות לברר תחילה את העובדות המפורטות במכתביו ובתלונותיו ומבלי לנקוט בכל אמצעי ולו מינימלי כדי לבחון את אמיתות הפרסומים.

התובע טוען עוד כי השיק לא נפרע לכן ברור שלא נלקח דבר תוך זיוף.  וכן טוען התובע כי גם אם הטענה שהמילים "כהן שלום" הוספו על ידו היתה נכונה, אין בה כדי להוות זיוף.

התובע איפוא הגיש תביעה זו בגין פרסום לשון הרע על ידי הנתבע כנגדו כאשר בגין כל פרסום תובע התובע את הסכום המקסימלי הניתן לתביעה ללא הוכחת נזק (אף שלטענת התובע נזקיו בגין הפרסומים גבוהים הרבה יותר).

הנתבע הגיש כתב הגנה, תביעה שכנגד והודעות לצד ג'.

בכתב ההגנה טוען הנתבע כי כל טענותיו בפרסומים הנטענים היו נכונות. לטענתו הוא שלח את השיק של סכום ההוצאות שבו חייב למשרד התובע. התובע או מי מטעמו הוסיפו על השיק את המילים "כהן שלום" כמוטב נוסף והפקידו את השיק לחשבון הנושא את שמו של התובע ולא בחשבון הבית ( NOSTRO ) כפי שהורה הנתבע. הוספת המילים "כהן שלום" מהווה זיוף כהגדרתו בחוק העונשין.

לטענת הנתבע הבירור בתלונה במשטרה ובבנק טרם הסתיים והוא הועבר לגורמים המתאימים.

הנתבע טוען כי לא התקיימו בנדון דנן יסודות העוולה מחמת כך שהפרסומים מוגנים לפי הוראות החוק. הנתבע טען עוד כי מתקיימים שיקולים חברתיים כבדי משקל שמטרתם להזהיר את הציבור ממעשים כפי שעשה התובע. לטענתו החלת הוראות חוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1962 (להלן: "החוק") על פניה לרשויות המוסמכות או על תלונה לממונה על נשוא הפניה, מהווה פגיעה קשה בחופש הביטוי ובכח ההרתעה.

הנתבע טוען כי עומדות לו ההגנות הבאות בחוק:

  1. ההגנה שבסעיף 15(8) שכן הפרסום היה לממונים על הנפגע (לשכת עורכי הדין ומנכ"ל הבנק) וכן לרשות המוסמכת לקבל תלונות (המשטרה).
  1. ההגנה שבסעיף 13(9).
  1. ההגנה שבסעיף 15(2).
  2. ההגנה שבסעיף 15(3).
  1. ההגנה שבסעיף 15(4).

וכן ההקלות הנובעות מהוראת סעיף 19 לחוק.

הנתבע טוען עוד כי הפרסום שעשה היה נכון ולפיכך עומדת לו ההגנה כבסעיף 14 לחוק.

בתביעה שכנגד תובע הנתבע מן התובע ומן הבנק פיצוי בגובה הסכום המקסימלי המותר ללא הוכחת נזק בשל לשון הרע שפרסם התובע נגדו, בשם הבנק.

הנתבע טוען כי במסגרת ההליכים שבין הצדדים הוא הגיש תביעה נגד הבנק לבית הדין לממונות "ארץ חמדה" בירושלים כאשר הטענה היתה שהבנק מפר את התנאים שבהיתר העסקה עליו הוא חתום. תביעה דומה הוגשה מאוחר יותר לבית הדין הרבני בירושלים. הבנק לא הגיב לתביעה לפיכך החליט בית הדין כי היתר העסקה של הבנק מעורער מיסודו.

ביום 17.6.08 שלח הבנק באמצעות התובע מכתב לבית הדין בו נטען כי בנק ישראל אוסר על הבנק להתדיין בבית הדין הרבני. הנתבע פנה לבנק ישראל והתברר לו שאין איסור כזה. כמו כן, המפקח על הבנקים ציין בתשובתו לנתבע כי הבנק התבקש לשלוח הודעה מתקנת לבית הדין.

הנתבע טוען כי בהודעה המתקנת הכפיש התובע את שמו כאשר במקום לשלוח הודעה מתקנת בלבד בחר התובע לטעון טענות כנגד הנתבע תוך שהוא מכנה אותו "סוס קרבות ותיק", "איש רב פעלים", "איש ריב ומדון מנוסה… וכל ניסיונו ועברו שקועים עד צוואר בבתי המשפט של המדינה ושם בלבד", "טובל ושרף בידו" ו… למי שאומר חצאי אמיתות".

הנתבע טוען כי בעקבות מכתב זה בית הדין החליט שלא לכפות על הבנק להתדיין בפניו ובכך נגרמו לנתבע נזקים.

הנתבע טוען עוד כי המכתב מעלה עילות תביעה נוספות של עוולת שקר במפגיע או תרמית, לשון הרע ורשלנות שגרמו לו נזקים.

כאמור, הנתבע שלח גם הודעות לצדדי ג' שהם הבנק עצמו ופקידתו של התובע גב' גרציה זר כאשר ההודעה נגדם נשלחה עקב טענותיו של התובע מהן עולה כי פקיד בבנק אשם בהפקדת השיק בחשבון. אם הבנק היה פועל לפי הנהלים ולא מפקיד את השיק בחשבון התובע לא היה צורך בתביעה. הנתבע טוען כי הבנק נהג ברשלנות ובפזיזות תוך התנהלות בחוסר תום לב שגרמו לתביעה שהוגשה נגד הנתבע.

באשר לגב' גרציה זר טוען הנתבע כי היא פקידתו היחידה של התובע, למיטב ידיעתו. כיוון שהתובע טוען שפקידתו הוסיפה את המילים "כהן שלום" על השיק ללא ידיעתו, יש לחייבה בתשלום, שכן, אילו לא עשתה כך לא היתה מגיעה תביעה זו לעולם.

הצדדים השלישיים הגישו כתבי הגנה בהם הכחישו את הנטען נגדם הצד השלישי 2 (גב' זר) הכחשה גורפת והצד השלישי 1 (הבנק) טען כי אין לקבל את ההודעה לצד ג' כיוון שלא מדובר במחלוקת זהה בין המודיע לבנק לזו שבין המודיע (הנתבע) לתובע.

התובע עצמו הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד ובה טען כי כל שנכתב במכתב נשוא התביעה שכנגד היה נכון. התובע צרף רשימה של תיקי בית המשפט בהם  הופיע הנתבע כצד להליך. עוד טען התובע כי מדובר בכתב שהוגש לבית דין ולכן הוא מוגן הגנה מוחלטת בחוק מפני לשון הרע. כב' השופט שחם שטיפל בתיק עד מינויו לבית המשפט המחוזי קיבל טענה זו ודחה על הסף את התביעה שכנגד ואולם ערעור שהוגש על פסק הדין החלקי הזה התקבל מחמת כך שלא מדובר בדיון בבית משפט או בבית דין אלא במכתב בו מנסה הבנק להסביר את אי התייצבותו. התיק כאמור הועבר לטיפולי לאחר מינויו של כב' השופט שחם לבית המשפט המחוזי ונקבעו בו מועדי הוכחות לאחר שכל צד הגיש תצהיריו, בהם נחקרו הצדדים (התובע, הנתבע וגב' זר וכן נציג הבנק).

בתום הדיון הוגשו סיכומים בהדרגה על ידי כל הצדדים ועתה הגיע העת למתן פסק דין.

מחקירת העדים כולם ניתן להגיע למסקנות עובדתיות כדלקמן:

השיק נמסר למשרד עו"ד כהן. הפקידה גב' זר כתבה בגב השיק מס' חשבון לא נכון של התובע בבנק לאומי ומאוחר יותר מחקה אותו בטוש שחור (הנתבע סבר שהדבר נעשה לאחר שהשיק הופקד בבנק לאומי וחזר, ואולם לא הומצאו ראיות לכך).

השיק הופקד בחשבון בבנק מזרחי שמספרו 604015 על טופס ההפקדה רשום לצד מס' החשבון "כהן שלום משרד עו"ד". שם מבצע ההפקדה כפי שעולה מטופס ההפקדה הינו  עינת כץ ת.ז. 022326240. לטענת התובע והבנק מדובר בחשבון נאמנות שמנהל התובע לטובת הבנק ואולם לא הומצא מסמך המאשר זאת. בגב השיק הוחתמה החותמת "זיכינו" לא ברור האם היא הושמה בהפקדה הראשונה של השיק או לקראת ההפקדה השניה. ההפקדה בבנק נעשתה כ- 4 שבועות לאחר שהשיק התקבל במשרדו של התובע.

כאשר השיק התקבל במשרד ב"כ התובע, שם הנפרע בשיק היה "בנק מזרחי".  כאשר השיק הופקד, בסופו של דבר, שם הנפרע היה "בנק מזרחי כהן שלום".

הנתבע לא יודע מידיעה ברורה שנובעת מראיה מי הוסיף את המילים "כהן שלום" הוא שיער שעשה זאת התובע בעצמו  ואם לא הוא אז הפקידה שהוא הכיר במשרדי גב' זר (צד ג' 2). לטענת התובע וגב' זר המילים הוספו על ידי הפקידה עינת כץ שהפקידה את השיק בבנק.

הגב' עינת כץ לא הובאה לעדות על ידי מי מהצדדים, הוא נמצאת בארה"ב עם בעלה שיצא לשליחות מטעם משרד החוץ.

הוספת המילים "כהן שלום" נעשתה לפי מה שעולה מעדותו של פקיד הבנק, שלא נסתרה, בין הניסיון הראשון לבצע הפקדה של השיק לבין ההפקדה בפועל. לדברי פקיד הבנק שאצלו בוצעה ההפקדה, הוספת המילים הנ"ל לא נעשתה בהוראתו ולא בפניו. אין עדות ישירה אחרת שיכולה לסתור דברים אילו. כל עדות אחרת בענין זה הינה עדות שמיעה שכן כאמור הגב' כץ לא הובאה להעיד.

הנתבע הגיש את תלונתו למשטרה, למנכ"ל הבנק וללשכת עוה"ד מיד בסמוך לאחר שהשיק לא כובד.  לדבריו, הוא עשה כן לאחר שפנה קודם לכן טלפונית לבנק ונאמר לו שהחשבון שאליו הופקד השיק הוא חשבון של עו"ד שלום כהן , לא נאמר לו, לדבריו, שזה חשבון נאמנות. הנתבע לא המציא כל ראיה נוספת (כגון פלט שיחות) המעידה על קיומה של שיחה כזו. טענה לשיחה כזו לא נכתבה אף בכתב ההגנה והועלתה לראשונה בתצהירו של הנתבע. פקיד הבנק העיד שאין לפקיד בבנק סמכות ו/או רשות למסור טלפונית לאף אחד מי מנהל חשבון בנק מסויים.

הנתבע מנהל הליכים שונים בבתי משפט בשמו או בשם אחרים ואולם עריכת דין אינה עיקר פעילותו.

הנתבע הגיש תביעה לבית הדין לענייני ממונות ובית הדין הרבני בה בין היתר ביקש לתקוף את היתר העסקה.

הבנק באמצעות התובע סרב להתייצב לדיון בפני בית הדין. במכתב הסירוב הראשון, שלא צורף, נטען שהבנק מנוע מלעשות כן על פי הוראות בנק ישראל.  במכתב הנוסף הובהר שאין הוראה חד משמעית כזו ואולם הבנק סרב לסמכות בית הדין תוך טיעון שהתובע מנהל תיקים רבים בבתי משפט ומעולם לא פנה בתביעה כלשהי לבית הדין לכן תביעה זו הינה רצון לנצל את בית הדין.  במסגרת מכתב זה נכתבו האמרות שלטענת הנתבע מהוות פרסום לשון הרע כמפורט לעיל. בית הדין קיבל את טענות הבנק ולא חייב את הבנק להתייצב בפניו.

בהתחשב בעובדות הנ"ל שכאמור עולות ממכלול העדויות, יש לדון האם יש לחייב את מי מהצדדים בסכום כלשהו לטובת הצד האחר.

אומר כבר מראש מתוך העדויות עולה שיש לדחות את ההודעות לצד ג' הן נגד הבנק והן נגד הגב' זר. לא עולה שהבנק או גב' זר עשו דבר כלשהו שיש בו כדי לחייבם לשלם לנתבע סכום כלשהו גם אם ימצא שהנתבע פרסם לשון הרע נגד התובע ללא הגנה בחוק.

מהעדויות עולה כי גב' זר לא הוסיפה דבר על גבי השיק. המילים "כהן שלום" לא הוספו על ידה ואף לא ברשותה. מהעדויות עולה גם שפקיד הבנק לא הורה להוסיף את המילים "כהן שלום" ולא ידע מי ומתי הוסיפו מילים אילו. אין לצפות שפקיד הבנק יהיה מומחה להשוואת כתבי יד כאשר הנתבע עצמו מודה שמי שהוסיף את המילים הללו ניסה, ככל יכולתו, לרשום אותם באותה צורת כתיבה של המילים "בנק מזרחי" שכבר הופיעו בשיק כנפרע על פיו. פקיד הבנק הפקיד את השיק שקיבל ולפיכך אין במעשיו כל עוולה או כל תרומה לתוצאה הסופית.

נראה לי כי יש לדחות גם את יתר התביעות שבין הצדדים בין משום כך שהפרסומים השונים מוגנים בהוראות החוק ובין משום כך שחלקם לא מהווה לשון הרע.

באשר לתביעתו של התובע, עו"ד שלום כהן, נגד הנתבע, מדובר במכתבים שנכתבו לאחר שנעשתה על גבי השיק תוספת- על כך אין מחלוקת. הוספה של נפרע, שעושה השיק לא התכוון לתת לו את השיק כנפרע, כאשר מדובר בשיק לא סחיר, מהווה מעשה זיוף כהגדרתו בחוק העונשין.  בעקבות הוספה זו פנה הנתבע אך ורק לגופים המוסמכים לדון בטענות מסוג זה (משטרת ישראל ולשכת עורכי הדין) וכן לנפרע הנכון בשיק שהוא גם מיפה הכח של התובע. אמנם לפניה זו לא נעשה בירור מוקדם מטעם הנתבע,  ואולם מנקודת מבטו של  הנתבע ברור שנעשתה תוספת על גבי השיק וברור שתוספת זו לא נעשתה ברשותו. גם אם אינני מקבל את טענת הנתבע לפיה הוא התקשר לבנק ונאמר לו שמדובר בחשבון של עו"ד שלום כהן ולא בחשבון של הבנק עצמו- כאמור לעיל טענה זו לא הוכחה, מכל מקום, ברור שפניה שכזו גם אילו היתה נעשית לא היתה מועילה, שכן, לפי עדותו של פקיד הבנק אסור לבנק למסור מידע טלפוני כזה. התוצאה היא איפוא שבירור מוקדם של התובע במקום ניטרלי לכאורה (הבנק) לא יכולה היתה להביא למידע שהיה בו כדי למנוע את הגשת התלונות לגופים השונים.  היחסים המאוד מעורערים שבין התובע לנתבע כפי שעולה מתביעות הדדיות אלה וכפי שידוע לי גם מהליכים אחרים שנוהלו בין הצדדים בפני, יש בהם כדי לפתור  את  הנתבע מפניה מוקדמת לתובע, לפני הגשת התלונות, כדי לקבל את הסברו. היחסים המעורערים כאמור, היו מותירים את הנתבע בעמדת אי ידיעה בשל חוסר האמון שבין הצדדים. בהתחשב באמור, פניה של הנתבע לגופים האמורים – משטרה – לשכת עורכי הדין ומיפה הכח – הינה סבירה ומוגנת על ידי הוראות החוק.

אמנם בסופו של דבר התברר כי התוספת של המלים "שלום כהן" לא נעשתה על ידי התובע עצמו ואולם אין ספק שהיא נעשתה על ידי שלוחתו – פקידתו – ואף אם הוא לא נתן לה הוראה ישירה לעשות כן, יש לראות את פעילותיה כפעולותיו של התובע בכל הקשור להפקדת השיק.  בעדויות של התובע ושל פקיד הבנק נטען שמדובר בחשבון שהתובע מנהל בנאמנות עבור הבנק, ואולם הדבר לא עולה מדף ההפקדה של השיק בו נכתב שמו של התובע בלבד כבעל החשבון, וכאמור לעיל לא הובאה ראיה אחרת להוכיח שמדובר בחשבון נאמנות.

בנסיבות האמורות על אף שיתכן  שהוספת שם התובע על השיק לא היה בה כדי לשנות את הנהנה לפי השיק, יש לקבוע כי אין בתלונות שהגיש הנתבע כדי להוות לשון הרע ולמצער התלונות מוגנות בין היתר על פי הוראות סעיף 15(8) לחוק.

כאמור, יש לדחות גם את התביעה הנגדית שהגיש הנתבע נגד התובע  ונגד הבנק.

ראשית, גם אני סבור כפי שסבר כב' השופט שחם שמכתבו של התובע לבית הדין לממונות מוגן הגנה מוחלטת בחוק כמכתב שנכתב במסגרת הליכים משפטיים. אמנם מדובר בפניה לבית הדין שאין לו סמכות שיפוט ללא הסכמה, ואולם מדובר במכתב שנכתב לאחר שבית הדין כבר נתן החלטה קודמת שהיתר העסקה עליו חתום הבנק מעורער מיסודו. יש לזכור שמדובר בבנק המזרחי, בנק שבציבור מקושר לציבור הדתי, ויש בקביעה כזו, ללא ספק, כדי לפגוע בבנק. לטעמי יש להרחיב את הגנת החוק העוסקת בפרסומים שנוגעים להליך משפטי גם על פניה שכזו לבית הדין – כבורר- ולו בנסיבות המיוחדות המפורטות לעיל.

שנית ועיקר, אין לטעמי בניסוח המכתב כדי להוות לשון הרע. המכתב מפרט שהנתבע – תובע שכנגד – לא בוחל בפניות לבתי משפט אזרחיים בארץ ולכן פנייתו הנוכחית לבית הדין הוא רק כדי לקנטר את הבנק. לפיכך אמרות שמדובר "בסוס קרבות ותיק" כאשר ברור שמדובר במי שנוהג לפנות לבית הדין וכאשר מדובר בביטוי שגור שאין בו אף לא שמץ של כוונה להשוות את הנתבע לסוס, אין בה לשון הרע. גם הביטוי "טובל ושרץ בידו" כאשר מטרתו להסביר לבית הדין שלא מדובר באדם שכל הליכותיו המשפטיות נעשות בבית הדין והוא בוחר את הערכאה המתאימה לו לפי הענין, תוך מטרה לקנטר את הבנק אין בה משום לשון הרע.  הדבר נכון גם לגבי יתר הביטויים שבמכתב שכאמור מטרתו היתה להבהיר לבית הדין שמדובר בבעל דין שלא בוחל בפניות לבתי המשפט האזרחיים של המדינה כאשר הדבר נוכח לו ולעשות אחרת, על מנת לנצל את בית הדין, כאשר הדבר נוח לו. לפיכך, אין לראות בביטויים שלטענת הנתבע מהווים את הלשון הרע שבגינה תבע, כלשון הרע .

בשל כל האמור יש לדעתי לדחות גם את התביעה הנגדית.

התוצאה היא איפוא שהתביעות ההדדיות שבין הצדדים, התובע עו"ד שלום כהן והנתבע דר' אלי שני, נדחות ללא צו להוצאות.

התביעה שהגיש הנתבע נגד בנק מזרחי וההודעות לצד ג' שהגיש נגד בנק המזרחי ונגד גב' גרציה זר נדחות אף הם ובהם אני מחייב את שולח ההודעות והתובע שכנגד– דר' אלי שני – בהוצאות הבנק והגב' זר ובשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ לכל אחד מהם

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה

ניתן היום,  ט"ז סיוון תשע"ה, 03 יוני 2015, בהעדר הצדדים.

—————————————————————————————————————————————————-

למשרד עו"ד יצחק גולדשטיין ניסיון עשיר בתחום הבנקים, וזאת בין השאר במסגרת ייצוג בנק מוביל משך למעלה מ- 25 שנה, בין השאר בתביעות שהגיש המשרד בשם הבנק כנגד חייבים, בייצוגו כזוכה בלשכות ההוצאה לפועל, וכנושה בהליכי פשיטת רגל ופירוק חברות, וכן בייצוג הבנק בהתגוננות מפני תביעות שהוגשו כנגדו.

משרדנו ניהל אלפי הליכים משפטיים בתחום הבנקים בכל הערכאות, החל מלשכות ההוצל"פ, בתי משפט השלום, בתי המשפט המחוזיים, ובית המשפט העליון, והשיג תוצאות מרשימות ביותר, כולל תקדימים משפטיים רבים.

משרד עו"ד יצחק גולדשטיין מעניק טיפול וייעוץ משפטי ברמה מקצועית גבוהה בכלל הסוגיות המשפטיות הנוגעות לתחום הבנקים, תוך מתן שירות אישי אדיב.

דילוג לתוכן