פסק דין תקדימי: קיום צוואה בעל פה של שכיב מרע

פסק דין מעניין ותקדימי בתיק בו זכה משרדנו, המתמחה שנים רבות בצוואות וירושות. תיק ת"ע 51744-05-21 עוסק בקיום צוואה בעל פה ומציב חידושים משפטיים חשובים. הצוואה, שנאמרה כשבועיים לפני מותו של המנוח, אשר סבל ממחלת סכיזופרניה, העניקה את כל עיזבונו למבקשים – בני משפחה אשר טיפלו בו במשך שנים רבות. פסק הדין עוסק בכשרות הצוואה, כיבוד רצון המצווה, והיכולת של אדם הסובל ממחלת נפש לצוות את רכושו באופן תקף. במאמר זה נציג את המסקנות המרכזיות מפסק הדין והחידושים המשפטיים שנקבעו בו.

רקע כללי

הצוואה בעל פה, שנאמרה על ידי המנוח, 15 יום לפני מותו, נוגעת להורשת רכושו למבקשים – בני משפחה שדאגו לצרכיו של המנוח במשך שנים רבות, ואף מונו כאפוטרופוסים לגופו ולרכושו. לאחר פטירת המנוח, הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לקיום הצוואה, למרות שלא נערך זכרון דברים כתנאי הקבוע בחוק הירושה.

המחלוקות המשפטיות

ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הגיש התנגדות לקיום צוואה, והעלה את השאלות המרכזיות: האם המנוח היה כשיר לערוך צוואה, והאם התקיימו מרכיבי היסוד הנדרשים לפי סעיף 23 לחוק הירושה – צוואה בעל פה.

קביעת בית המשפט

בית המשפט התמקד בכמה שאלות משפטיות מהותיות: כשירותו של המצווה, כשרות הצוואה, מרכיבי היסוד הקבועים בחוק הירושה לגבי צוואה בעל פה ונטל ההוכחה.

הכשירות המשפטית של המנוח וכשרות הצוואה

המדובר במנוח שסבל ממחלת נפש, סכיזופרניה, אך לא הוכרז כפסול דין. ביהמ"ש ציין כי צוואה של אדם החולה במחלת נפש איננה בהכרח פסולה, כל עוד הוא מסוגל להבין את טיבה של הצוואה ולבחון את המשמעות המשפטית שלה. הלכה פסוקה קובעת כי אדם הסובל מהפרעות נפשיות יכול לערוך צוואה אם הוא מסוגל להבחין בטיבה, מה שמתקיים במקרה זה.

ביהמ"ש עיין במסמכים רפואיים שנערכו בזמן אמת, בהם סקירה של רופא המנוח ומכתב ממטפליו בבית האבות, והגיע למסקנה כי למרות מחלת הנפש, המנוח היה כשיר לערוך את הצוואה והבין את משמעותה במלואה.

מרכיבי היסוד של צוואה בעל פה

סעיף 23 לחוק הירושה מגדיר את התנאים לקיום צוואה בעל פה. בהקשר זה, ביהמ"ש בחן את הדרישות הקבועות בחוק, ובפרט את התנאי לפיו על הצוואה להיאמר בפני שני עדים שיכולים להבין את שפת המצווה, ושהמצווה היה "שכיב מרע" או במצב בו ראה את עצמו מול פני המוות.

לאור גרסת המבקשים, שנמצאה מהימנה, נקבע כי התקיימו כל דרישות החוק:

1. הצוואה נאמרה בפני שני עדים, המבקשים עצמם.
2. המנוח היה בשלב של "שכיב מרע", שכן היה במצב בריאותי קשה ונפטר 15 ימים לאחר מכן.
3. הצוואה נאמרה במילים ברורות ובשפה אותה הבינו העדים (עברית).
4. על אף שלא נערך זכרון דברים, ביהמ"ש לא מצא בכך פגם מהותי במקרה זה, בו המנוח היה במצב בריאותי קשה וקרוב למוות.

נטל ההוכחה

הנטל להוכיח את כשרות הצוואה והתקיימות תנאי הצוואה בעל פה מוטל על המבקשים את קיום הצוואה. עליהם אף לשכנע את בית המשפט, ברמה גבוהה ביותר, מעל לכל ספק, כי היא משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה (סעיף 25 לחוק).

נטל ההוכחה במקרה זה:

1. הוכחת כשירות המנוח: מכיוון שהמנוח סבל ממחלת נפש (סכיזופרניה) היה על המבקשים להראות שהוא היה מסוגל להבחין בטיבה של הצוואה ולבצע אותה כצוואה חופשית. המבקשים הציגו מסמכים רפואיים שהוכיחו כי למרות מחלת הנפש, המנוח היה מסוגל להבין את משמעות הצוואה ולהביע את רצונו בצורה ברורה.
2. הוכחת קיום התנאים לצוואה בעל פה: המבקשים היו צריכים להראות כי הצוואה נעשתה בפני שני עדים, כי המנוח היה במצב בריאותי קשה ("שכיב מרע"), וכי הצוואה נאמרה כאשר המנוח ראה את עצמו מול פני המוות (מבחן סובייקטיבי).

מסקנת ביהמ"ש:

בית המשפט קבע כי המבקשים הרימו את הנטל הנכבד המוטל עליהם להוכיח כי התקיימו כל מרכיבי היסודשל צוואה בעל פה, למרות היעדר זכרון דברים, וזאת לאחר שאימץ עדויות מהימנות של המבקשים, רופאים ומטפלים, בדבר כוונת המנוח ויכולת השיפוט שלו.

לאור כל זאת, קבע ביהמ"ש כי הצוואה שנאמרה בעל פה על ידי המנוח משקפת את רצונו החופשי והאמיתי, וכי המנוח היה מודע למצבו ולרצונו להוריש את רכושו למבקשים, שדאגו לו במשך שנים רבות.

משמעות ההחלטה

פסק דין זה מציב תקדים חשוב בנוגע לצוואות בעל פה, במיוחד במקרים בהם המנוח היה חולה במחלת נפש. ההחלטה מדגישה את החשיבות של כיבוד רצון המצווה גם אם הוא סובל ממחלות נפש, כל עוד הוא מביו את משמעות הצעד המשפטי שעומד לפניו.

בנוסף, פסק הדין מחדד את השאלות הנוגעות לכשרות הצוואה, במיוחד כאשר אין זכרון דברים שנערך בסמוך. המקרה הנוכחי מראה כי גם אם לא התקיימו כל התנאים הפורמליים, ניתן להכשיר את הצוואה בהסתמך על עדויות מהימנות, מסמכים רפואיים ודעות מומחים.

חידושי פסק הדין

1. כשרות הצוואה של אדם החולה במחלת נפש

פסק הדין מתמודד עם השאלה האם אדם שסובל ממחלת נפש, כמו סכיזופרניה, יכול לערוך צוואה. בית המשפט קבע כי מחלת נפש, גם אם היא משמעותית, אינה פוסלת את כשרות הצוואה כל עוד המצווה מסוגל להבין את משמעותה ולהביע את רצונו בצורה חופשית. ההכרעה במקרה זה מבוססת על עיקרון, שלפיו אדם יכול לערוך צוואה אם הוא מבין את משמעותה, גם אם הוא סובל ממחלה נפשית.

2. הכרה בצוואה בעל פה – צוואת שכיב מרע גם בהיעדר זכרון דברים

במקרה זה לא נערך זכרון דברים כדרישת סעיף 23 לחוק הירושה. למרות זאת, בית המשפט קיים את הצוואה והכיר בה כתקפה, לאחר שהתרשם כי העדים – המבקשים עצמם – שמעו את דברי הצוואה מפי המנוח, וכי הצוואה נאמרה כאשר המנוח חשב כי מותו קרוב. פסק הדין הדגיש את החשיבות של כיבוד רצון המצווה, גם כאשר הצוואה נאמרה בעל פה.

חידוש משפטי: בית המשפט קבע כי ניתן לקיים צוואה בעל פה, גם אם לא נערך זכרון דברים, כל עוד מתקיימים כל מרכיבי היסוד.

3. החשיבות של עדויות רפואיות והיכרות אישית

כדי להוכיח את כשרות הצוואה, הציגו המבקשים מסמכים רפואיים שנכתבו על ידי רופא המנוח בבית האבות, ומכתבים שכתבו אנשי הצוות הרפואי. בית המשפט הסתמך לא רק על עדויות של בני משפחה, אלא גם על חוות הדעת הרפואיות והעדויות שניתנו בזמן אמת.

חידוש משפטי:  מסמכים רפואיים שנכתבו בזמן אמת יכולים להיות בעלי ערך ראייתי חשוב, גם אם לא נמסרו בפני בית המשפט על ידי אותו רופא (שבינתיים נפטר ולא יכל להעיד).

4. כיבוד רצון המצווה 

פסק הדין מעלה את עקרון כיבוד רצון המצווה, גם כאשר לא נערך זכרון דברים כתוב. בית המשפט קבע כי הרצון החופשי של המנוח הובע בפני שני עדים ששמעו את דבריו, והם יכולים להעיד על כוונתו. המנוח בחר להעביר את רכושו למבקשים מתוך תחושת הכרת תודה על טיפול מסור שסיפקו לו במשך שנים רבות.

5. הסתמכות על עדויות רפואיות ואחרים במקום חוות דעת של מומחים

פסק הדין חידש גם בהיבט של הערכת כשירות המנוח. ביהמ"ש קבע כי אין הכרח להסתמך על חוות דעת של מומחים או פסיכיאטרים. ניתן להסתמך גם על עדויות של רופאים שטיפלו במנוח באותה תקופה, כמו גם על עדויות מטפלים ובני משפחה. בית המשפט קיבל את המסמכים הרפואיים שנכתבו בזמן אמת על ידי רופאו של המנוח בבית האבות, ללא צורך בחקירת הרופא או הצגת חוות דעת מומחה.

6. התגברות על פגמים טכניים בצוואה כשיש עדות חותכת על רצון חופשי של המנוח

פסק הדין נותן משקל מכריע לעיקרון כיבוד רצון המצווה גם אם הצוואה לא עומדת בכל הדרישות הפורמליות (כמו זכרון דברים חתום). כאשר יש ראיות אחרות – כמו עדויות ישירות של בני משפחה, מסמכים רפואיים, עדויות מטפלים – שמוכיחות כי הצוואה מבטאת את רצון המנוח בצורה ברורה, בית המשפט עשוי להחליט לקיימה גם בהיעדר טפסים פורמליים.

7. אישור צוואה למרות הגשת בקשה קודמת לצו ירושה

בית המשפט החליט לאשר צוואה בעל-פה של המנוח, למרות שהמבקשים הגישו קודם לכן בקשה לצו ירושה (שנדחתה), בה נאמר שלא הייתה צוואה. רק לאחר שפנו למשרדנו, לאחר שנדחתה בקשה למתן צו ירושה, הבינו כי דברי המנוח היו למעשה "צוואה בעל-פה", שניתן לקיימה.

בית המשפט קיבל את גרסת המבקשים, כי הם לא הבינו את הסיטואציה המשפטית כראוי, וטעו כאשר פעלו, בעקבות ייעוץ משפטי מוטה או לא נכון, מתוך הנחה שאין צוואה.

לסיכום, החידוש המשפטי הוא שאף על פי שהמבקשים הגישו בקשה לצו ירושה, בה נאמר כי המנוח לא השאיר צוואה, לא ניתן להסיק מכך כי דברי המנוח לא היו בבחינת צוואה בעל-פה.

8. עדויות המבקשים לטובת עצמם

בפסק הדין יש חידוש נוסף בקיימו את הצוואה למרות שהמבקשים היו העדים לטובת עצמם.

בית המשפט מצא כי עדויותיהם היו מהימנות, ולא היה ספק שהם פעלו בתום לב.

מדוע יש בכך חידוש?

1. צוואה רגילה בעדים נפסלת אם הנהנה או היה עד לעשייתה או לקח חלק בעריכתה (סעיף 35 לחוק). ברור שבמצב כזה יש חשש לניגוד אינטרסים.
   במקרה זה, למרות החשש מניגוד אינטרסים בית המשפט התרשם כי הצוואה משקפת את רצון המנוח; וכי לא היתה כל השפעה חיצונית של המבקשים אשר טיפלו במנוח באופן מסור במשך שנים; וכי הם לא ניסו להשפיע על הצוואה או להפעיל לחצים על המנוח.
2. הערכה אובייקטיבית של העדות – בדרך כלל, כשלעד יש עניין ישיר בתוצאה המשפטית (כמו במקרה שבו הוא נהנה מהצוואה), יש להפעיל אמות מידה מחמירות יותר בנוגע למהימנות עדותו ("עדות יחידה של בעל דין"). בית המשפט העריך את העדות בצורה מקצועית ואובייקטיבית, והשתכנע ממהימנות העדים, על רקע המצב המשפחתי וההיסטוריה של הטיפול במנוח.
3. הערכת עדויות נוספות – בית המשפט התרשם גם ממהימנות העדים הנוספים, שהעידו על הקשר המיוחד של המבקשים למנוח, והערכתו ואהבתו כלפיהם.

לסיכום, פסק הדין ייחודי בכך שהוא לא פסל את הצוואה למרות העובדה שהמבקשים היו העדים והנהנים ממנה. החידוש המשמעותי הוא בכך שכאשר הצוואה משקפת את רצון המנוח בצורה ברורה וחד משמעית, אין לפוסלה רק משום שמי שהעיד הוא גם הנהנה מהצוואה.

סיכום החידושים המשפטיים

פסק הדין מהווה צעד חשוב ומתקדם בתחום דיני הירושה, במיוחד בתחום הצוואות בעל פה. החידושים המרכזיים בו נוגעים להכרה בצוואה בעל פה גם בהיעדר זכרון דברים , הכרה בכשירות של אדם עם מחלת נפש לערוך צוואה, והתגברות על פגמים טכניים בתנאים מסוימים כאשר ניתן להוכיח את רצון המצווה באמצעות עדויות וראיות חותכות. כל אלו מעידים על גמישות משפטית שמטרתה להבטיח כיבוד רצונו של המנוח, גם אם הצוואה לא עמדה בכל הדרישות הפורמליות של החוק.

סיכום

פסק הדין שעסק בצוואה בעל פה מעלה חידושים חשובים בתחום דיני הירושה והצוואות, במיוחד בנוגע לכשרות הצוואה של אדם עם מחלת נפש, קיום צוואה בעל פה ללא זכרון דברים, והיכולת לקיים את רצון המצווה גם בהיעדר מסמך כתוב. החידושים המשפטיים שנקבעו בו מעניקים יותר גמישות בבחינת כשרות הצוואות ומחייבים את בתי המשפט להתרכז בהתחקות אחר כוונתו האמיתית של המנוח.

פסק הדין מחדד את חשיבות הגנה על צוואה, תוך שימוש באסטרטגיה ברורה, והשמעת קולו של המנוח.

לקריאת פסק הדין המלא.