צוואה בעל פה – צוואת שכיב מרע
אדם העומד למות יכול לומר את רצונו בעל פה בנוכחות שני עדים. צוואה בעל פה או צוואת שכיב מרע היא צוואה שנאמרת בעל פה על ידי המצווה לפני שני עדים ללא צורך בהכנת כל מסמך כתוב. צוואה בעל פה יכול לערוך רק שכיב מרע, דהיינו אדם שבגלל מצבו לא יכול לעשות צוואה באחת משלושת הדרכים האחרות (צוואה בעדים, צוואה בפני רשות או צוואה בכתב).
עשוי לעניין אותך:
ישנה צוואה בעל פה נוספת והיא צוואה בפני רשות. אדם שלא יכול לקרוא או לכתוב יכול לעשות צוואה בפני רשות (שופט, דיין או נוטריון) ולומר לו את צוואתו. המיוחד בצוואת שכיב מרע שהיא נאמרת בפני עדים, ולא בפני רשות, ושיש לה תוקף גם אם לא הוקראה לאחר מכן בפני המצווה.
שכיב מרע – מיהו? מי יכול לערוך צוואה בעל פה?
שכיב מרע הוא אדם גוסס, על ערש דווי ועומד למות. בפסק דין עא 252/70 קרולה רוזנטל נ' טדאוש טומשבסקי נקבע כי המונח "שכיב מרע" מקורו במשפט העברי, ולכן גם ההגדרה של המונח "שכיב מרע" היא בהתאם למשפט העברי. עוד נקבע באותו פסק דין כי שכיב מרע אינו צריך להסביר שהוא מצווה בגלל דאגתו, אלא מספיק שמשתמע שכך הדבר.
שכיב מרע וכל אדם שרואה עצמו מול פני המוות (בנסיבות המתאימות) כמו לדוגמה חייל בקרב, מלח בסערה, אדם שחווה רעידת אדמה קשה ועוד, יכול לעשות צוואה בעל פה בפני שני עדים.
הכללים לביצוע צוואה בעל פה
סעיף 23 לחוק הירושה קובע את הכללים לעריכת צוואה בעל פה. אדם על ערש דווי או אדם שרואה עצמו בפני המוות, יכול לצוות בפני 2 עדים את צוואתו. לאחר שאמר להם את דברי הצוואה, העדים צריכים לרשום את דברי המצווה בדיוק בזיכרון דברים, ולחתום עליו. את זיכרון הדברים צריכים להפקיד ברשם הירושה מיד כשהדבר מתאפשר.
בע"א 88/88 אווה יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה הוסבר שסעיף 23 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, מונה שבע דרישות להכרה בצוואת שכיב מרע:
- המצווה הינו "שכיב מרע".
- הציווי היה בפניהם של שני עדים.
- העדים מבינים את לשונו של המצווה.
- דברי המצווה צריכים להירשם על ידי העדים בזיכרון דברים.
- על העדים לחתום על הזיכרון דברים.
- העדים צריכים להפקיד את הזיכרון דברים בבית משפט מחוזי (כיום ברשם הירושה).
- רישום הצוואה, החתימה עליה והפקדתה ייעשו בסמוך ככל האפשר למועד בו ניתן לעשותם.
כמו כן כמו כל צוואה ישנה דרישה לגמירות דעת המצווה.
בפסק הדין האמור עלתה השאלה, מה הדין כאשר הצוואה נאמרה ברומנית לפני עדים יודעי רומנית, אך נכתבה בעברית. בית המשפט העליון פסק שאין פסול בדבר, מכיון שהעדים ידעו את שפת המצווה, ולא נקבע שהצוואה תכתב בשפת הציווי. מכיוון שצריך למסור את הצוואה לבית משפט דובר עברית, אין פסול בכך שהוא כתוב בעברית.
בטלות צוואת שכיב מרע – שכיב מרע שעבר חודש מעת הציווי והוא עדיין בחיים, הצוואה מתבטלת.
פסילת צוואת שכיב מרע והגנה על צוואת שכיב מרע
צוואת שכיב מרע שחסר בה פרט מסוים, יש ספק לגבי אמיתותה, ועל מבקש הקיום מוטל נטל ההוכחה. סעיף 25 לחוק הירושה קובע כי בית המשפט יכול לקיים את הצוואה גם אם נפל פגם באחד הפרטים, ובלבד שהתקיימו כל מרכיבי היסוד בצוואה.
צוואה בעל פה – מרכיבי היסוד:
- הצוואה נאמרה ע"י המצווה עצמו לפני שני עדים ששמעו את דברו.
- כאשר המנוח היה שכיב מרע או כאשר ראה עצמו, בנסיבות שמצדיקות זאת, אל מול פני המוות.
בעא 430/73 לאה ודוד אקשטיין נ' אפרים כהן נקבע ע"י בית המשפט העליון כי בצוואת שכיב מרע חשוב להקפיד על כל הוראות סעיף 23(ב) לחוק, שכן רק במקרים נדירים השופט יכול להשתמש בסעיף 25. עוד נאמר בפסק הדין כי ס' 25 דן על מקרה בו לבית המשפט אין ספק באמיתות הצוואה, ולא במקרה בו אמיתות הצוואה רק הוכחה מעבר לספק סביר.
עדים על צוואת שכיב מרע
בפסק דין עא 252/70 קרולה רוזנטל נ' טדאוש טומשבסקי נקבע כי העדים צריכים להיות לא רק לשם הוכחה אלא לשם מתן תוקף וחוזק לצוואה, כמו גמירות דעת של המצווה. לכן, אף אם ברור שהיה ציווי, אין לוותר על העדים.
חשש עדות שקר בצוואה בעל פה
בצוואה בעל פה יש חשש תמידי שהעדויות אינן אמת. השופט קיסטר ב-ע"א 138/64 אומר:
"הלכה פסוקה היא כי בבקשה לקיום צוואה שנעשתה בעל-פה יש צורך בראיות חזקות. טעמיה של הלכה זו מובנים באשר יש צורך להבטיח כי אכן אותם דברים המיוחסים למנוח כדברי צוואתו אמנם נאמרו על-ידיו, וכי מה שאמר נאמר על-ידיו בשעה שהיה שפוי בדעתו וללא לחץ כלשהו. הלא אין אפשרות לשמוע את בעל הדברים עצמו שהרי הוא הלך לעולמו ואין מי שיוכל להכחיש או להסביר את דבריו ולהכחיש את גירסת העדים ובמצב דברים זה נוצרת האפשרות לאנשים בלתי-מהוגנים להביא עדויות שקר בתקווה שלא יוכחשו מסיבה זו, על בית-המשפט להיזהר משנה זהירות ולבדוק היטב אם אכן ניתן לסמוך על העדים המעידים על הצוואה שנעשתה בעל-פה."
על מנת לקבל יעוץ וטיפול מקצועי של עורך דין ירושה צוואה ועיזבון התקשרו: 03-5758484.