עיקול חשבון בנק בחובה ועיקול מסגרת אשראי

עיקול חשבון בנק – סקירת הפסיקה והמצב המשפטי – פסק דין "אלתית" והחידושים המשפטיים מאז

אחת השאלות הנפוצות בתביעות בנקים ותיקי הוצאה לפועל היא מה דין עיקול חשבון בנק, ובמיוחד עיקול מסגרת אשראי בבנק.

הטלת עיקול חשבון בנק

אחת הפעולות הראשונות המבוצעות בתיק הוצאה לפועל, ואף תוך כדי הגשת תביעה, הינה הטלת עיקול על חשבונות הבנק של הנתבע/החייב. התשובה המקובלת של הבנקים היא שאין יתרה, או שהיתרה כפופה לזכויות הבנק.

בדרך כלל באופן אבסורדי, למרות שאין יתרה בחשבון, החייב ממשיך להתנהל בחשבון, כמובן בתוך מינוס. כך החייב מפקדי ומושך סכומי כסף לא מבוטלים. הזוכה רואה כספים מופקדים בחשבון ואינו יכול לשים עליהם את ידו כיון שאין יתרה חיובית בחשבון. הדבר נוגד את ההיגיון והשכל הישר, ומעלה תחושה של אי צדק.

הפתרון לעיקול חשבון בנק בחובה

למול תשובה זו של הבנק, יש לזוכים ישנם שלוש אפשרויות:

א. לבקש לעקל את הכסף המזומן המופקד בחשבון טרם ספיגתו לכיסוי החובה.

דא עקא, בעניין זה נקבע כי כאשר הכסף כבר הופקד בבנק הוא אוטומטית מכסה חובה בחשבון ולא ניתן לעקלו לפני כן, אלא אצל המפקיד בלבד, ככל שהזוכה מצליח לעשות כן.

ב. לעקל את מסגרת האשראי, כלומר לעקל את האפשרות להיכנס למינוס. כך לדוגמה, אם החשבון במינוס של 10,000 ₪, ומסגרת האשראי מאפשרת מינוס של 30,000 ₪, אזי הזוכה מבקש לקבל 20,000 ₪ אותם החייב היה יכול לבקש.

דא עקא, כאמור להלן, בפסקי דין בנושא, ובראשם פסק הדין המפורסם "אלתית", נקבע כי הזכות לשימוש במסגרת האשראי הינה של החייב בלבד, ולא של הזוכה, וכי לא ניתן לעקל זכות זו כיון שהבנק יכול לסרב למתן אשראי וזו לא זכות בטוחה.

ג. לטעון שאם הבנק נתן להוציא כסף מהחשבון הרי שהיה צריך להוציא אל המעקל ולא לפי הוראות החייב.

גם בעניין זה מקובל שזכותו של הבנק להחליט לאיזו מטרה הוא נותן אשראי, ולאיזו לא.

כפי שנראה, שנים רבות היה מקובל כי פס"ד אלתית לא מאפשר לעקל חשבון שבחובה, אך לאחרונה ניתנה החלטה שמערערת מוסכמה זו.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

צו עיקול על נכסי החייב שבידי צד שלישי – עיקול כלל נכסי החייב לעומת עיקול נכס מסוים

סעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 אשר כותרתו "הטלת עיקול בידי צד שלישי" קובע:

"רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול כלל נכסי החייב או על עיקול נכס מסוים מנכסיו הנמצאים בידי צד שלישי."

סעיף 44 לחוק אשר כותרתו היא "עיקול כלל נכסי החייב" קובע:

(א) צו עיקול בידי צד שלישי על כלל נכסי החייב יחול על נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום.

(ב) הומצא הצו לצד השלישי, יגיש למנהל לשכת ההוצאה לפועל תוך עשרה ימים מהמצאת הצו הודעה המפרטת את נכסי החייב הנמצאים בידו ביום המצאת הצו או שלפי ידיעתו יגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום.

סעיף 45 לחוק אשר כותרתו היא "עיקול נכס מסוים" קובע:

(א) הומצא לצד שלישי צו עיקול על נכס מסוים של החייב, יגיש למנהל לשכת ההוצאה לפועל תוך עשרה ימים מיום המצאת הצו, הודעה בדבר הימצאו של אותו נכס בידו, ואם לא היה בידו, כולו או מקצתו, יפרש זאת בהודעתו.

(ב) הגיע הנכס שצו העיקול מתייחס אליו לידי הצד השלישי לאחר המצאת הצו ותוך תקופה שנקבעה לכך בצו, יחול עליו צו העיקול מהיום שהגיע לידו, והצד השלישי יודיע על כך למנהל לשכת ההוצאה לפועל תוך עשרה ימים מאותו יום.

בניגוד לצו עיקול נכס מסוים, כאשר העיקול על כלל נכסי החייב, הוא נועד לתפוס הכל.

צו עיקול על כלל נכסי החייב מבהיר מפורשות לצד השלישי (המחזיק) כי את הנכסים המעוקלים אין להוציא מרשותו של המחזיק ויש למסרם או לנהוג בהם כפי שיורה רשם ההוצאה לפועל.

פסק דין "אלתית" – ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

העובדות בעניין אלתית:

הזוכה בתיק ההוצאה לפועל היתה "שרשרת סופרמרקטים בע"מ" והחייבת היתה "אלתית בע"מ". הזוכה ביקשה להטיל עיקול חשבון בנק בסכום מסוים על חשבון מסוים בבנק לאומי לישראל בע"מ. העיקול בבנק הוטל כמבוקש ובהתאם להוראת סעיף 45(ב) לחוק קבע ראש ההוצאה לפועל כי התקופה שבה יחול צו העיקול תהיה 60 יום.

החשבון אשר עליו הוטל העיקול היה כל העת ביתרת חובה – הן בעת הטלת העיקול והן בתקופה של 60 יום שלאחר מכן. הבנק השיב כי אין לחייבת כספים בחשבון שעוקל.

על אף שהיתרה בחשבון הייתה שלילית כל העת, במהלך התקופה שחל הצו הכניסה החייבת לחשבון כספים בסכום העולה על סכום העיקול ומשכה, באמצעות שיקים, סכומים העולים על סכום העיקול. אולם הבנק לא העביר כספים לזוכה בטענה שכל העת החשבון היה ביתרה שלילית.

הזוכה פנתה לראש ההוצאה לפועל בבקשה לפי סעיף 48 לחוק לחייב את הבנק לשלם לה את הסכום הנקוב בצו שניתן לעיקול חשבון הבנק ובקשתה התקבלה. הבנק הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור וקבע כי לא ניתן לעקל את מסגרת האשראי. ערעור הזוכה לבית המשפט העליון נדחה.

פסק דין אלתית בבית המשפט העליון

בפסק הדין (נכתב ע"י כב' השופט ת' אור ובהסכמת השופטים מ' שמגר ומ' אלון) נקבע כי היחסים בין בנק ולקוח הם יחסי לווה ומלווה ויתרת הזכות של הלקוח בחשבון היא בגדר הלוואה שהלווה הלקוח לבנק והבנק חייב לשלם ללקוח עם דרישתו. לכן, אם החשבון הוא בזכות, הלקוח יכול לדרוש מהבנק את הכסף שהלווה לבנק, וניתן לעקל כסף זה. אולם, אם החשבון במינוס, הלקוח לווה מהבנק כסף והלקוח הוא זה שצריך להחזיר לו אותו, ואין יתרת זכות לעיקול.

אי אפשר לעקל אצל הבנק את הכסף המזומן המופקד לחשבון, מאחר שכל סכום שנכנס לחשבון מאבד את ישותו והוא מתמזג עם הסכום שמצוי בחשבון, ומאחר שהחשבון בחובה הרי שלא נותר זכות. עיקול של הכסף המופקד בבנק, יכול להיעשות רק אצל הלקוח ע"י תפיסת ההפקדה טרם ביצועה.

לא ניתן לעקל את מסגרת האשראי, כלומר הזכות לקבל אשראי, מאחר שהצו עיקול חשבון בנק שניתן באותו מקרה לפי לשונו חל רק על יתרת זכות לחברה ולא על כל זכות שיש לחברה. על בנק מוטלת חובת זהירות לקיים צו עיקול חשבון בנק כלשונו, לא פחות ולא יותר, על מנת שלא לפגוע לא בזוכה ולא בלקוח-החייב. לפיכך, אם פעל הבנק על-פי פירוש סביר, העולה בקנה אחד עם לשון הצו – גם אם ייתכנו פירושים אחרים, אך הם אינם חד-משמעיים – אין לבוא בטרוניה לבנק.

בית המשפט מוסיף כי גם אם זכות האשראי הייתה נכללת בצו העיקול, הרי שלחברה אין זכות לדרוש את האשראי, אלא זה נתון לשיקול דעת הבנק, ולכן לא ניתן לעקל זכות זו, שהרי הנושה המעקל אינו אלא "חליפו", הבא בנעליו של החייב – לקוחו של הבנק, ואין הוא יכול לעקל אלא את מה שיש לחייב ולא יותר. חוק הוצל"פ מאפשר עיקול נכסים, כאשר נכס מוגדר כזכות קיימת או עתידה. הפירוש של "זכות עתידה", לפי השופט אור, היא זכות ודאית שתתממש בעתיד. מאחר שזכות לקבלת אשראי בד"כ וכן במקרה של פס"ד אלתית, לא הייתה ודאית שכן הייתה תלויה ברצונו החופשי והחד-צדדי של הבנק, לכן היא לא נחשבת לזכות עתידה, ואינה מוגדרת כנכס לצרכי עיקול.

הקביעה כי לא ניתן לעקל מסגרת אשראי נקבעה לאחרונה גם בפס"ד אלבס.

פסק דין ע"א 1507-11 מיום 16.1.2014 – משה אלבס ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

העובדות

בתביעה שהוגשה כנגד 2 חברות התבקש בית המשפט המחוזי להורות על הטלת עיקול חשבון בנק זמני בסך של למעלה מ-3 מ' ש"ח על כספים וזכויות של החברות בבנק מזרחי טפחות. בתשובה לצו עיקול חשבון הודיע הבנק שאין כספים לעיקול. התובע טען כי קיימת מסגרת אשראי של כ-200,000 ש"ח שרק מחציתה נוצלה. התובע ביקש לעקל את יתרת מסגרת האשראי ובקשתו התקבלה.

הבנק ערער לעליון בטענה כי ההחלטה בעניין העיקול עלולה להשפיע על כל ענף הבנקאות, היא תערער את היחסים בין הבנק ללקוחות ותפגע בבנקים. בניגוד להסכמי פתיחת חשבון בהם נקבע שהבנק אינו חייב ליתן אשראי, עיקול מסגרת אשראי מחייבת את הבנק להוציא את סכום המסגרת ולמעשה ליתן אשראי ללא שק"ד.

איגוד הבנקים והמפקח על הבנקים תמכו בעמדת הבנק שלא ניתן להכריח את הבנק ליתן אשראי, וההחלטה על עיקול מתערבת בהסכם שבין הבנק ללקוח. כמו כן הבנק הופך להיות "ערב" של הלקוחות וההחלטה מכריחה אותו לממש בטוחות על מנת לקבל חזרה את האשראי שנתן.

פסק דין אלבס

פסק הדין (השופטת אסתר חיות בהסכמת השופטים נעם סולברג וניל הנדל) קיבל את עמדת הבנק, וקבע שהזכות ההסכמית למשוך כסף עד למסגרת לא ניתנת לעיקול. הבנק סולבנטי בהחלטתו אם להעניק אשראי ובקשר לאיזו מטרה, ולא ניתן לחייב את הבנק להעניק אשראי.

בית המשפט מוסיף את החשש שאם יקבע שהבנק חייב להעניק את מסגרת האשראי גם בניגוד להסכמתו, הרי שהבנקים יצטרכו לתמחר את האשראי בעלות גבוהה יותר, שתתגלגל על הלקוחות.

כאמור, לאחרונה ניתנה החלטה מהפכנית של כב' רשם ההוצאה לפועל דניאל דמביץ, המשנה את המוסכמות המוכרות כדלהלן.

תיק 03-31151-14-1 רשות האכיפה והגבייה לשכת ההוצאה לפועל בירושלים, הזוכה נ' החייבת

החלטה עדכנית של כב' הרשם דניאל דמביץ (מיום 5.10.2016) הופכת את המציאות המוכרת. נקבע כי מעת שהוטל עיקול חשבון בנק על כלל נכסי חייב בבנק, אסור לבנק לבצע חיובים בחשבון החייב (לטובת צדדים רחוקים) אף אם היתרה בחשבון שלילית, וכי חיובים שבוצעו לטובת צדדים רחוקים, משמעותם היא פעולה בחוסר תום לב בניגוד לצו עיקול תקף ועילה לחיוב הבנק באותם סכומים לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל.

העובדות

במסגרתו של תיק הוצאה לפועל הוטל עיקול חשבון בנק על כלל נכסי החייבת אצל הבנק, העיקול חל מיום המצאת הצו למשך שלושה חודשים. הבנק ענה שיש חובות כלפיו העולים על שווי הנכס (שקים ופקדונות שקליים) ולכן אין מה לעקל ולממש.

הרשם הורה לבנק להגיש ביחס להודעתו האמורה ביאור מגובה באסמכתאות מלאות. הבנק הגיש מסמכים מהם עולה כי מאחורי חזות שלילית-מאוזנת זו של החשבון, התקיימה פעילות ערה ביותר תוך שסכומים משמעותיים (עשרות אלפי ש"ח) הופקדו בחשבון ונמשכו ממנו.

הזוכה הגיש בקשה לחיוב צד ג' – הבנק, בחוב הפסוק לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, מכיוון שלטענתו הבנק הפר את הצו עיקול חשבון בנק כאשר איפשר לחייבת לנהל בחשבונה תנועה ענפה, שכללה חיובים רבים (לטובת צדדים רחוקים) בסכומים נכבדים, תוך שהיתרה בחשבון הייתה שלילית כל העת.

החלטת כב' הרשם

רשם ההוצאה לפועל נדרש להלכת אלתית והנובע ממנה.

לאחר פירוט העובדות ופסקי הדין באלתית, מסיק כב' הרשם כי פסק הדין אלתית התבסס בעיקר על העובדה שעל הבנק לפרש בדווקנות את צו העיקול, ומכיון שלפי לשונו של צו העיקול חשבון בנק הוא חל רק על נכס מסוים – יתרת זכות, ולא על כלל נכסי החייב, הוא אינו מעקל את מסגרת האשראי או כל זכות אחרת שאינה יתרת זכות בחשבון. כמו כן לא ניתן לעקל מסגרת אשראי מהטעם שאינה זכות ודאית.

כמו כן בפסק דין אלתית לא התקיים דיון בשאלת תום הלב של הבנק, מאחר שטענה זו הועלתה בשלב מאוחר. כב' השופט שמגר הצטרף לדעת כב' השופט אור לאור נוסחו של צו העיקול, ותמך בדחיית טענת חוסר תום לב של הבנק מטעם דיוני של איחור בהעלאתה, אולם חרף זאת השיג בהרחבה על התנהלות הבנק, וכי הבנק יכול היה להבין, שהכוונה של הנושים איננה אך ורק לכספים, העומדים לזכות החייב כיתרת זכות בתאריך פלוני, אלא גם לכספים, שייכנסו לחשבון מעת לעת, כל עוד צו העיקול בתוקף. כב' השופט שמגר המשיך מייד ורמז כי ניתן לבקש צו עיקול אחר הכולל את כלל הנכסים.

עניין קירמה נ' בנק יורוטרייד בע"מ

כב' הרשם דוחה את הסתמכות הבנק על פס"ד רע"א 8365/05 עזרא קירמה נ' בנק יורוטרייד ואח' כמוכיחה את תוקפה של הלכת אלתית גם בשנות האלפיים, מאחר שגם בפס"ד קירמה לא דן בית המשפט בתום לבו של הבנק, וכמו"כ בית המשפט לא דן בבפס"ד אלתית והשלכותיו אלא מציין אותו במשפט אחד. לכן אין בעניין עזרא קירמה נ' בנק יורוטרייד בע"מ כדי להרחיב את הלכת אלתית מעבר לאמור.

התנהלות חשבון בחובה – עיקול חשבון בנק

בפסיקה נקבע כי בהתבסס על הסכמי פתיחת חשבון זכותו של בנק לפעול בחשבון עו"ש ביתרה שלילית כפי שיקול דעתו. מדובר בזכות חוזית אשר הבנקים השונים מקפידים לשמרה בידיהם. לכן, בהיות חשבון עו"ש ביתרת חובה אין לבעליו זכות מוחלטת להורות לבנק מה ייעשה בחשבון (אם יבוצעו ממנו תשלומים, אם יכובדו חיובים וכיו"ב) אלא כל פעילות בחשבון כפופה לשיקול דעת הבנק.

בעת שחשבון עו"ש מצוי ביתרת חובה, הבנק יכול לבחור באחת משתי דרכים המשקפות את יחסי הצדדים באותה נקודת זמן: (א) הבנק כנושה – הבנק רשאי לראות עצמו כנושה ובהתאם למנוע משיכות מהחשבון, וכל הפקדה לחשבון היא למעשה תשלום על חשבון החוב של הלקוח לבנק (יתרת החובה בחשבון); (ב) הבנק כנותן אשראי ללקוח – בכל עת שהבנק מאפשר המשך פעילות כלשהי בחשבון, למעט הפקדות המצמצמות את יתרת החובה בו, הבנק מכיר בכך שבידי הלקוח נותרה זכות אשר מכוחה נמשכת התנועה בחשבון.

עיקול חשבון המוטל על כלל נכסיו של החייב שבידי בנק – בהכרח תופס את הזכויות אשר מכוחן פעל הבנק לזיכוי צד רחוק כלשהו כנגד חובו של הלקוח כלפי אותו צד רחוק. לא יעלה על הדעת שתחת צו עיקול על כלל נכסיו של חייב שבידי הבנק יפעל הבנק, בשם אותו חייב (אשר כלל נכסיו עוקלו), לזכות צד רחוק כלשהו.

לכן, אם הבנק פועל כנושה, זכותו קודמת כמובן לזכותו של מעקל. לפיכך ספיגת כספים לחשבון עו"ש המצוי ביתרה שלילית היא התנהלות תקינה של צמצום חוב ואין צו עיקול יכול לשבש את פעילותה. לעומת זאת, כל חיוב כספים (קרי זיכוי צד רחוק כלשהו בשם הלקוח-החייב) מחשבון עו"ש המצוי ביתרה שלילית מהווה הכרה של הבנק בקיומן של זכויות של הלקוח-החייב – זכויות אשר עיקול על כלל נכסי החייב תופס אותן ובוודאי מונע את מימושן על דרך של זיכוי צד רחוק.

על מנת לבחון זכותו של הלקוח מול הבנק אין צורך לבדוק את ההסדרים החוזיים שבין בנק לבין לקוחו-החייב, שהרי תדפיס התנועות בחשבון העו"ש מוכיח בצורה חותכת את קיומן או אי-קיומן של זכויות בידי הלקוח-החייב.

צו עיקול על כלל נכסי חייב שבידי בנק חל על כל זכות של הלקוח מול הבנק – ולפיכך גם על הזכות אשר מכוחה מבצע הבנק כל פעולת זיכוי בשמו של הלקוח-החייב.

כמפורט בטופס צו העיקול (טופס 14) וכמקובל בכלל הפרקטיקה המשפטית, ככל שצו אינו ברור למקבלו, עליו לפנות בהקדם לשם קבלת הבהרה. אם בנק מסופק לגבי מהות הזכויות שיש ללקוחו ותחולת צו העיקול עליהן, אזי על הבנק להציג את מלוא הנתונים בפני עושה הצו ולבקש הוראות (ולא להתעלם כליל מן הצו).

תום לב ותקנת הציבור – עיקול חשבון בנק

המשך פעילות בחשבון עו"ש המצוי ביתרת חובה, לאחר שהוטל  צו עיקול חשבון בנק על כלל נכסי החייב-הלקוח שבידי הבנק, מטיל צל כבד ביותר על תום לבו של הבנק. בנק אינו זקוק לדברי הפרשנות דלעיל בכדי להבין אל נכון את משמעותו של צו עיקול חשבון בנק על כלל נכסי החייב. גם אם צילום מצב רגעי בעת קבלת צו עיקול יכול להסתכם בדיווח כי אין כספים לעיקול נוכח יתרה שלילית בחשבון, הרי שאין דרך לראות התנהלות ענפה בחשבון עו"ש, גם אם כל העת הוא מצוי ביתרה שלילית, כ"כלום", כמצב שבו החייב הוא חסר זכויות כלכליות, כמצב שאינו נוגע כלל לצו עיקול, כמצב שאינו דורש דיווח ו/או קבלת הוראות, כהוויה שאין בינה לבין צו העיקול התקף שבידי הבנק ולא כלום. בנק, אשר תחת צו עיקול על כלל נכסי החייב מאפשר התנהלות ענפה של כיבוד חיובים בחשבון הלקוח-החייב, מפר ברגל גסה את צו העיקול תוך שהוא חסר תום לב, אלא אם כן יראה הצדק סביר להתנהלותו.

גם תקנת הציבור מחייבת כיבוד מלא של צווי עיקול, בפרט כאשר אלה נמסרים לידי בנקים. באספקלריה של תעדוף חובות, תקנת הציבור מחייבת פירעון חובות אשר כבר הוגשו לביצוע בהוצאה לפועל על פני ביצוע תשלומים חדשים על-ידי החייב. מוטב שזכויות של חייבים ינותבו לשם פירעון חובות פסוקים שהוגשו לביצוע בהוצאה לפועל מאשר שיופנו לביצוע תשלומים אחרים. ככל שלדידו של חייב יש צידוק להעדפת תשלומים חדשים על פני פירעון חובו בהוצאה לפועל, לא תשובת בנק לצו עיקול היא זו אשר יכולה לתת את ההכשר לכך (תוך שהיא למעשה מסתירה את הפעילות בחשבון כהווייתה). סעדים בעניין יכול חייב מעין זה להשיג באמצעות משא ומתן ישיר מול הזוכה שהטיל עיקול, באמצעות הסדרת החוב בהוצאה לפועל (תחת ביקורתו של רשם ההוצאה לפועל ולאחר שמיעת טענות הזוכה) או באמצעות הסדרת כלל החובות בפני בית משפט מחוזי בהליך של הסדר נושים (סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980). כל עוד לא עשה החייב אחת מכל אלה, "הסדר הישן" הוא השולט והחוב המבוצע בהוצאה לפעול קודם לביצוע תשלומים אחרים.

לא יעלה על הדעת שדווקא מי שחשבונו מצוי ביתרת חובה יהיה מוגן מפני עיקולים יותר מהגנתו של מי שחשבון העו"ש שלו מצוי ביתרת זכות וחשוף לכאורה ליתר אפקטיביות של צווי עיקול שיוטלו על נכסיו וזכויותיו בבנק. גם מהיבט זה תקנת הציבור מחייבת את ראיית צו העיקול על כלל נכסי החייב כמשפיע בפועל גם על חשבון המצוי ביתרת חובה.

כב' הרשם קובע תוצאה מפתיעה וחדשה בניגוד למקובל וקובע:

"הגיעה העת – להותיר בהלכת אלתית אך את מה שיש בה; לשרש מן המונח "הלכת אלתית" את מה שלא היה בה מעולם; ליישם הלכה למעשה את דבריו של כב' הנשיא בדימוס מאיר שמגר בעניין אלתית לגבי צו עיקול שאינו על נכס מסויים.

התוצאה היא אפוא זו: מעת שהוטל עיקול חשבון אצל בנק על כלל נכסי חייב, אסור לבנק לבצע חיובים בחשבון החייב (לטובת צדדים רחוקים) אף אם היתרה בחשבון שלילית. חיובים שבוצעו לטובת צדדים רחוקים, משמעותם היא פעולה בניגוד לצו עיקול תקף ועילה לחיוב הבנק באותם סכומים.

אין באמור כדי להבטיח גביית חובות לידיהם של נושים אולם יש בכך כדי לתקן מציאות בלתי סבירה בה חייבים בעלי חשבון עו"ש המצוי ביתרת חובה פעלו באין מפריע בחשבונותיהם תוך שהבנקים הציגו את ההתנהלות הענפה בחשבונות כ'העדר נכסים' ואי-תפיסה כלשהי של צווי העיקול (של כלל נכסי החייבים) שהוצאו.

גם אם לא יהיה בכך כדי להביא את החייבים לפרוע את חיוביהם בהוצאה לפועל (אף כי יש לקוות שכך יקרה במידת מה) הרי שלפחות ניתן יהיה להבטיח שחייב בהוצאה לפועל שחשבונו בבנק מצוי ביתרת חובה לא יוכל להציג עצמו כמי שחיוביו בבנק מכובדים, מבלי שיש בצווי עיקול תקפים כדי להשפיע על התנהלותו."

סיכום עיקול חשבון בנק בחובה

נקבע כי חיובים שבוצעו לטובת הבנק מהווים חיוב ישיר לטובת נושה (הבנק-המחזיק) – בין כפירעון חוב ובין כתמורה לשירות – ואינם בגדר הפרת צו עיקול חשבון בנק, אך מעת שהוטל עיקול חשבון בנק על כלל נכסי החייבת אסור היה לבנק לבצע חיובים בחשבון החייבת לטובת צדדים אחרים, אף אם היתרה בחשבון הייתה שלילית. חיובים כאמור שבוצעו לטובת צדדים אחרים במקום תשלום החוב שלטובתו הוטל העיקול, משמעותם היא פעולה בניגוד לצו עיקול תקף ועילה לחיוב הבנק באותם סכומים.

לפיכך חייב הרשם את הבנק בתשלום כל הסכומים האמורים לזוכה, כשהם נושאים ריבית והצמדה כדין כאשר תשלומים אלו יופחתו מהחוב בתיק ההוצל"פ, וכן שכ"ט ב"כ הזוכה.

לדעתנו התוצאה רצויה ונכונה, שכן לא מתקבל על הדעת שחייב יתנהל בחשבון בחובה כאילו לא הוטל עיקול חשבון בנק, ולא ניתן להוציא כספים לגורמים שונים ולא לשלם למעקל. מאידך, מאחר שהבנק נהג באופן בו נהגו כל הבנקים בעשרות השנים האחרונות, קשה לומר שהוא נהג שלא בתום לב, ושינוי מיידי במדיניות פוגע בבנקים.

יצוין כי הבנק הגיש ערעור ב-עשא (י-ם) 47361-12-16 בנק אוצר החייל בע"מ נ' פנורמה פרינט – טכנולוגיות עיבוד חזותי בע"מ. טרם ניתן פס"ד בערעור.

משרדנו לא ייצג בתיק זה.

למשרד עו"ד יצחק גולדשטיין ניסיון עשיר בתחום הבנקים, וזאת בין השאר במסגרת ייצוג בנק מוביל משך למעלה מ- 25 שנה, בין השאר בתביעות שהגיש המשרד בשם הבנק כנגד חייבים, בייצוגו כזוכה בלשכות ההוצאה לפועל, וכנושה בהליכי פשיטת רגל ופירוק חברות, וכן בייצוג הבנק בהתגוננות מפני תביעות שהוגשו כנגדו.

משרדנו ניהל אלפי הליכים משפטיים בתחום הבנקים בכל הערכאות, החל מלשכות ההוצל"פ, בתי משפט השלום, בתי המשפט המחוזיים, ובית המשפט העליון, והשיג תוצאות מרשימות ביותר, כולל תקדימים משפטיים רבים.

משרד עו"ד יצחק גולדשטיין מעניק טיפול וייעוץ משפטי ברמה מקצועית גבוהה בכלל הסוגיות המשפטיות הנוגעות לתחום הבנקים, תוך מתן שירות אישי אדיב.

דילוג לתוכן