חופשת מחלה
עובד שנאלץ להיעדר ממקום עבודתו עקב מחלה, זכאי לקבלת חופשת מחלה בתשלום ששווה לגובה השכר הרגיל שלו.
מחלה הינה אי כושר זמני או קבוע של העובד לבצע את עבודתו, שנובע, לפי ממצאים רפואיים, ממצב רפואי לקוי.
הזכות לחופשת מחלה בתשלום מעוגנת בתוך חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 ותקנותיו השונות, לרבות תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז-1976.
בדומה לזכויות סוציאליות בסיסיות אחרות של העובדים, גם הזכות לחופשת מחלה בתשלום מוגדרת כזכות קוגנטית, קרי, כזכות שלא ניתן להתנות עליה אלא לטובת העובד בלבד. לפיכך, לא ניתן לגרוע מזכויות העובד לפי חוק דמי מחלה, גם לא בהסכמת העובד לכאורה, אולם ניתן להרחיב אותן, וזאת מכח התקשי"ר שחל על עובדי שירות המדינה, הסכמים קיבוציים שחלים על ענפים שונים במשק, או מכח הסכם העסקה אישי שייחתם בין העובד למעסיק.
במאמר זה נסקור בעיקר את הזכויות המינימאליות של העובד לחופשת מחלה, בהתאם להוראות חוק דמי מחלה.
הודעה למעסיק
על העובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה, להודיע למעסיק שלו על כך תוך שלושה ימים מהיום הראשון להעדרו, ובנוסף עליו להודיע לו על התקופה המשוערת שבה הוא לא יהיה מסוגל לעבודה.
ההודעה יכולה להימסר על ידי העובד עצמו או באמצעות גורם אחר מטעמו, ובלבד שהמעסיק הביא לידיעת העובד את החובה למסור לו את ההודעה (סעיף 1 לתקנות תשלום דמי מחלה).
היקף הזכאות לימי חופשת מחלה
העובד זכאי לצבור 1.5 ימי מחלה עבור כל חודש שבו עבד, קרי, עד 18 ימי מחלה לשנה, אותם ניתן לצבור עד למקסימום של 90 יום (סעיף 2 לחוק).
היקף הזכאות הינו זהה בין אם העובד עובד 5 ימים בשבוע, ובין אם הוא עובד 6 ימים בשבוע.
העובד זכאי לזקוף ימי היעדרות על חשבון ימי המחלה שצבורים לזכותו לצורך טיפול בילד, בן זוג, או הורה שלו.
לא ניתן לפטר עובד בתקופת ימי המחלה שלו למעט במקרה שבו המעסיק נתן לעובד הודעה מוקדמת לפיטורים לפני שהוא נעדר מעבודתו עקב מחלה, או במקרה שמקום העבודה של העובד הפסיק לפעול, או כאשר המעסיק פשט את הרגל (סעיף 4א לחוק).
ימי חופשת מחלה שלא נוצלו בפועל
חוק דמי מחלה איננו מקנה לעובד את הזכות לפדות בכסף בעת סיום עבודתו אצל המעסיק את ימי המחלה שהוא צבר ולא ניצל בפועל (וזאת בשונה מההסדר לגבי פדיון ימי חופשה, שקבוע בסעיף 13 לחוק חופשה שנתית).
לפיכך, העובד איננו זכאי לפדות את ימי מחלתו למעט במקרה שבו חל עליו הסכם קיבוצי או הסכם עבודה אישי שקובע שהוא זכאי לכך.
בנוסף, העובד איננו יכול להעביר ימי מחלה שלא נוצלו בתקופת עבודתו אצל מעסיק מסויים, לתקופת עבודתו אצל מעסיק אחר.
אם העובד הפסיק את עבודתו אצל מעסיק מסוים, ולאחר מכן חזר שוב לעבוד אצלו, אזי ימי המחלה שהוא צבר ולא ניצל בתקופת עבודתו הקודמת אצל אותו מעסיק לא יישמרו לו, ולא יחולו גם לגבי התקופה שבה הוא שב לעבוד אצל אותו מעסיק, למעט במקרה שבו סוכם אחרת בין הצדדים.
היקף הזכאות לקבלת תשלום דמי מחלה
העובד זכאי לקבל דמי מחלה מהמעסיק שלו רק החל מהיום השני להיעדרותו מעבודתו ואילך (סעיף 4 לחוק). לפיכך, העובד אינו זכאי לפי החוק לקבלת תשלום דמי מחלה עבור יום ההיעדרות הראשון שלו מעבודתו.
עבור היום השני והשלישי להיעדרות, העובד זכאי לדמי מחלה בשיעור של 50% משכר העבודה הרגיל שלו.
החל מהיום הרביעי להיעדרות ואילך, העובד זכאי לדמי מחלה בשיעור מלא, של 100%, משכר העבודה הרגיל שלו.
עם זאת, החל מיום 1.6.2022 ואילך, חולה שחלה במחלה ממארת או זקוק לטיפול דיאליזה קבוע, ונעדר מעבודתו לשם קבלת טיפול או בדיקה תקופתית, זכאי לתשלום דמי מחלה בשיעור של 100% וזאת כבר מהיום הראשון ואילך, וזאת בכפיפות לתקופת הזכאות המקסימאלית שלה הוא זכאי לפי סעיף 4 לחוק, וזאת בתנאי שהוא מסר למעסיקו אישור רפואי בכתב כי הטיפול או הבדיקה נדרשים בקשר לאותה מחלה.
איך מחשבים את תשלום דמי מחלה
ככלל, סכום דמי המחלה יהיה בגובה שכר העבודה העובד היה זכאי לקבל אילו הוא היה ממשיך לעבוד בתקופת מחלתו (סעיף 5 לחוק).
לצורך חישוב שכר העבודה הנ"ל, יש לקחת בחשבון את רכיבי השכר הבאים (סעיף 6 לחוק): שכר יסוד, תוספת וותק, תוספת יוקר או פיצוי בעד התייקרות, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית או מקצועית.
תעודת מחלה
כדי לקבל את דמי המחלה, על העובד להמציא למעסיק שלו תעודת מחלה שחתומה על ידי רופא (סעיף 4 לתקנות תשלום דמי מחלה).
עובד שחבר בקופת חולים, צריך להמציא תעודת מחלה מטעם רופא בקופת החולים שלו, או תעודה שמאושרת על ידי רופא בקופת החולים שלו.
תעודת המחלה של העובד צריכה לכלול את כל הפרטים הבאים
- שם החולה ומספר זהותו.
- התקופה שבה העובד לא היה מסוגל לעבוד עד כה עקב מחלה, והתקופה המשוערת שבה הוא עדיין לא יהיה מסוגל לעבוד, ככל שהוא עדיין איננו מסוגל לעבוד.
- שם הרופא ומענו.
- תאריך הוצאת התעודה.
בהתאם להוראות חוזר מינהל הרפואה של משרד הבריאות מס' 24/2017 מיולי 2017, בעניין מתן תעודת מחלה, יחולו (בין היתר) גם הכללים הבאים:
- כל רופא רשאי לתת תעודת מחלה לתקופה של עד 30 יום בשל מחלה אחת.
- תעודות מחלה לתקופות ארוכות יותר יינתנו רק בהמלצת רופא מומחה או בחתימת מנהלו הרפואי של הרופא נותן התעודה.
- ניתן לקבל תעודת מחלה למשך עד 4 ימים מבלי להגיע למרפאת הרופא.
- אסור לרופא לרשום על תעודת המחלה את האבחנה הרפואית שבגינה ניתנה התעודה, אולם עליו לציין אותה ברשומות הרפואיות של העובד.
- תעודת מחלה מראש: אסור לרופא לתת תעודת מחלה שתחילתה בתאריך עתידי. אישור המחלה יינתן מיום פניית העובד לרופא או מיום המחרת, ולמשך תקופה שיקבע הרופא.
- תעודת מחלה בדיעבד: ככלל, אסור לרופא לתת לחולה תעודת מחלה בדיעבד, למעט במקרה שבו המחלה, בגינה נדרשת התעודה, מתועדת ברשומת המטופל. אם אין קיים תיעוד רפואי, אולם הרופא סבור שקיימת הצדקה רפואית למתן תעודת מחלה, ניתן לתת תעודת מחלה בדיעבר רק עבור החודש הקודם לבקשה וזאת לתקופה של עד 4 ימים בלבד.